23 בספטמבר 2015, י' בתשרי תשע"ו
השראה,
פנים לשנת תשע"ו
מה
הדבר הראשון שאתם חושבים כשאתם קמים בבוקר?
'OMG, עוד יום?!' או שחיוך גדול נפרש על פניכם פשוט מעצם היותכם?
ביום
שישי האחרון הרגשתי נוכחות לידי כשישנתי. לפרויד יש ספר בשני חלקים שמסביר יפה-יפה
איך אנחנו מחוברים לכל מה שקורה סביבנו גם בזמן השינה. פקחתי עין אחת ומצאתי ילדה
בת שש עומדת במלוא קומתה הזקופה (ויש לה גובה..), חיוך מאוזן לאוזן ועיניים
נוצצות. עומדת שקט, מתבוננת בי ומחכה שאפתח את העין השנייה ואצטרף לעולם שכולו
יומולדת...אז איך לא אקום בחיוך?
אתם
מכירים אנשים כאלה, שמבט אחד בהם, לא חשוב באיזה מצב אתם נמצאים, תמיד יעלה חיוך
על השפתיים? כולם מחייכים אליהם והם מחייכים אל העולם. כשעברנו לגור בקיבוץ לפני
חמש שנים, הייתי מרכיבה את הקטנה על כיסא קטן באופניים שלי. חשבתי לעצמי שכולם נחמדים
ומחייכים אליי. לקח לי זמן להבין שהם מחייכים אליה ולא אליי, במיוחד אלה שלא עפעפו
לכיווני כשהייתי לבד. הייתי חושבת שזה רק דמיונות של אמא מכורה למחמאות על הבת
הקטנה, אבל בדקתי את ה"תיאוריה" בשנים האחרונות וזה עדיין עובד...
מה
עם משימות חדשות ומאתגרות? כשקצת קשה אתם נשברים? לא היא. בת השש הזאת מסמנת
מטרות, לא מוותרת, לפעמים בוכה קצת, צועקת כשלא מצליח, תוך כדי שהיא ממשיכה לנסות.
כשהחיים
מזמנים לכם התמודדויות לא פשוטות, כשאתם לא יכולים להיות כמו כולם למרות שזה כל מה
שאתם רוצים, מה אז? רחמים עצמיים? זה מה שאני הייתי עושה, לפחות בשלב ראשון. אבל
לא היא. הקטנה בת השש, זאת שאוהבת את תענוגות המטבח וכל מה שיש לעולם הזה להציע,
שאוהבת לנסות דברים חדשים וטעמים חדשים, יכולה לאכול תפריט מוגבל מאוד. היא לא
יכולה ללכת בפשטות אחרי הגן לשחק בבית של חברים או לשבת במסעדה מבלי לתת הקדמה
ארוכה על מצבה, מבלי להזהיר את כולם שלא יגעו בה אם נגעו בחלב, כי זה יגרום לה
לכווייה. היא מסתובבת עם מזרק בתיק ביה"ס ויודעת שאם תאכל בטעות משהו אסור,
אז תצטרך לקבל את הזריקה ולהתפנות לביה"ח הקרוב. היא יושבת בגן, ועכשיו
בביה"ס, במסיבות וחגיגות, כאשר כולם אוכלים את כל מה שאסור לה, כי בנוסף היא
בדיאטה מיוחדת כדי לטפל במצב רפואי כרוני. היא יושבת עם הצלחת שלה והאוכל המיוחד
שלה ואתם חושבים שזה מוריד לה את החיוך מהפנים? אולי רק לרגע, אבל היא נהנית מכל
ביס ובסוף גם אומרת לי 'תודה רבה אמא, את מכינה את האוכל הכי טוב בעולם...' כן,
היא בוכה לפעמים ואומרת שזה לא הוגן, אבל היא תנסה כל דבר חדש שאציע ותמציא
מתכונים חדשים וגם מדומיינים ועם חיוך מתוק על הפנים.
ילדה
בת שש, רוכבת על אופניים, שיר תמידי על השפתיים, חיבוק תמיד מוכן, שפתה גבוהה
ועשירה והיא משתמשת בה להפיץ אהבה, לומדת בעניין, מדברת עם הפרחים ובוכה כשגוזמים,
חוזרת למשימה ללא לאות עד שמצליחה אך יודעת גם להודות אם משימה גדולה עליה, לומדת
להפסיד בכבוד.
היא
הבת הנפלאה, החברה הכי טובה והיא יודעת לאהוב ללא תנאי.
היא
לא אמא-תרזה, לא אפיפיור, לא לוחמת-חופש ולא רב גדול. היא גם לא אודרי הפבורן, אם
כי באופנה היא לגמרי מבינה. היא לא זקנת השבט ולא, היא לא מושלמת.
היא
ספיר שלי, אבן חן בעולמנו והיא, כמו אחותה הגדולה, מורתי לחיים.
והשנה,
אני בוחרת בה להשראה.
מי
ומה ההשראה שלכם? מי גורם לכם לעוף למעלה? מה ממלא לכם את המצברים?
כבר
לפני מחצית מחיי פטרתי עצמי מאנשים ומחפצים שמשכו אותי מטה. יש לי מקום רק לאלה
שעושים לי טוב, שנותנים לי ונותנים לי גם לתת – לתת לי לתת להם.
ואתם,
אתם כאלה עבורי.
מי
ייתן תהיה לנו שנה מלאת השראה, עניין ואהבה.
חתימה טובה,
לילי
מילת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך! אני דואגת לענות לכל התגובות המגיעות אליי. במידה ולא עניתי, בדוק אם אכן התקבלה תגובתך באתר. תודה ויום נפלא:)