מוסר של מספרים

כ"ג חשון תשע"ו, 5 בנובמבר 2015

מוסר של מספרים

הרהורים על "המצב" וגם Tribute ל Daevid Allen ז"ל

דיויד אלן (להקת Gong), זכרו לברכה, שנפטר במרץ השנה, שר על כך שאפשר להאשים את העשירים, את הממשלות ואת כל הבא ליד, אבל העובדה היא, הוא מזמר ש:

  "World peace starts in your kitchen

& World peace starts in your bed

    World peace starts in your own back yard

    In your body in your heart and in your head…"

(ציטוט מהשיר "Blame the rich" מתוך האלבום Family Jewels של Gong)

ובתרגום חופשי: שלום עולמי מתחיל במטבח שלך, במיטה שלך, בחצר האחורית שלך, בגופך, בלבך ובראשך.

אפשר היה לחשוב שדיויד תומך נלהב של עקרונות הפנג שואי והחליט להפיץ אותם בשיר הנעים הזה. כך או אחרת, אני מוצאת אמת ואף נחמה במילים אלו. יש דברים שאינם בשליטתי. יש הרבה כאלה דברים. אני לא יכולה לשלוט על מזג האוויר, על התקדמות מחוגי השעון ועל התנהגותם של בני אדם. כך יוצא שאם אכלה את זמני בצפייה בחדשות החוזרות על עצמן מאז עצם ימי רכילותן, לא אלמד דבר מלבד עוד אפשרויות כיליון העומדות בפניי בימים שיבואו.

ד"ר יובל נח הררי, בקורס "היסטוריה עולמית" (ממליצה בחום, נמצא ביוטיוב או שמופיע במעשה קסמים באודיו של הרכב אם אתם נשואים לאיש שלי...), באחד השיעורים המתקדמים מדבר על כך שהמוסר של בני אדם הינו מוסר של מספרים קטנים. הוא נותן לדוגמה את שנת 2006, שנת מלחמת לבנון השנייה, בה נהרגו 116 ישראלים ועוד 29 נהרגו בפיגועי טרור. ושם אנחנו (וגם אני) מתמקדים. ביחיד, במשפחה ובחברים שהשתנו לעד חייהם. אך, ד"ר הררי ממשיך בנתונים הקרים ומוסיף כי 148 ישראלים נרצחו על רקע פלילי ושימו לב, 400 ישראלים התאבדו (!!!) באותה שנה. ואם לצטט במדויק "בישראל של המאה ה-21, אפילו בשנה של מלחמה, יש לכם באופן משמעותי, סיכוי גבוה יותר להרוג את עצמכם, מאשר הסיכוי שאיזשהו בנאדם אחר...יהרוג אתכם בזדון". אם מתבוננים רגע במוסר של מספרים גדולים, הוא ממשיך, נראה שבאותה שנת 2006, רובם המכריע של הישראלים מתו כתוצאה ממחלות, למשל, מחלת הסוכרת שהרגה באותה שנה 2500 ישראלים...

ד"ר הררי מסכם כי "כמעט בכל קנה מידה, ישראל, לפחות בתוך גבולות הקו הירוק, זה אחד המקומות הבטוחים ביותר שהיו אי פעם בתולדות האנושות".

ושוב, אני מוצאת במילים האלו שלו, משהו מהנחמה.

כן, קורים ולצערי עוד יקרו דברים רעים שאינם בשליטתי.

כן, במוסר של מספרים קטנים, אני דואגת לאחיין שלי שנוסע כמה אוטובוסים כל יום ברחבי ירושלים.

כן, בכל רגע יכול להתהפך עליי או על מישהו מאהוביי העולם הזה.

אבל,

לא, אין לי שליטה על כך.

יש מה שיש לי עליו שליטה. המשהו הזה הוא הבית שלי, הוא החצר האחורית שלי (על כל המשמעויות הנילוות לכך), הוא הנפש שלי, הוא המעשים שלי, הוא – אני.

וכך אנחנו חוזרים למזל האדמה, הפנג שואי, בו אנחנו יכולים לטפל והבית שלנו, המשרד שלנו, הסביבה הפרטית שלנו, הם אלו שתומכים (אם מתייחסים אליהם נכונה) בחיינו והם אלו שנותנים לנו רוח גבית.

וכך אנחנו חוזרים גם למזל האדם, המורכב מהבחירות אישיות שלנו וממה שלמדנו ועוד נלמד בחיינו. גם על כך יש לנו שליטה ואנחנו יכולים לבחור נכון ובריא ותומך.

אם אנחנו צופים בחדשות לפני השינה , בואו נהיה הוגנים ולא נתלונן על כך שאנחנו לא ישנים טוב.

בואו נזכור מה שדיויד אלן שר, "שלום עולמי מתחיל במיטה שלך". אולי נחליט לישון טוב יותר, לאכול טוב יותר, לאהוב טוב יותר את סביבתנו ובעיקר את עצמנו.

בברכת ימים ברוכים, מלאי עשייה טובה ואוירה נעימה של בית.

שלכם,

לילי מילת