4
בפברואר 2015
על בִּילוּגִי, עם הפנים לשנת הכבשה
אתמול נסעתי עם הוריי, שיחיו, לבקר את דודי האהוב, שנח על משכבו בשלום
בבית העלמין ירקון.
אני ואבי ידועים בכישורינו הייחודיים למצוא את הדרך המיטבית ללכת
לאיבוד בדרכים. עדיין איכשהו החלטתי לסמוך על כך שאבא עבר את הדרך הזאת יותר מידיי
פעמים אז לא הפעלתי את הווייז...
כשהגענו עמוק לתוך רעננה, הבנו שאין מנוס והווייז הציל אותנו או לפחות
את אבא משטיפה ביום חורף קר. אמא ציטטה לבסוף ש"כל הדרכים מובילות..."
ואני השלמתי "לבית העלמין..." ודיסקסנו על כך שאיך שלא יהיה באמת כל דרך
תוביל אותנו במוקדם או במאוחר למקום הנושא שם זה.
ואז אבא סיפר לנו על בִּילוּגִי...
הימים ימי ההיררכיה ובעבודה של אבי, כברוב העבודות, אם רצית לשמור על
מקומך היית צריך לבלוע הרבה צפרדעים. צפרדע אחת הייתה בדמות ספק שהגיע בכל פעם מלא
דרישות ובקשות יוצאות דופן. באחת הפעמים, הוא נכנס ובאמצע העבודה כשכולם עסוקים
מעל הראש, הוא דרש לדעת אם מישהו חיפש אותו...
אבא שלי נע על פני חיים אלה בהומור יוצא דופן וכשנקעה נפשו מהצפרדע
הוא ענה לו בהיסח הדעת "כן, מישהו חיפש אותך", "מי?", דרשה
הצפרדע, "בִּילוּגִי חיפש אותך"-"אבל אני לא מכיר שום בִּילוּגִי,
איפה אני יכול למצוא אותו?!"-"אל תדאג", הרגיע אותו אבא "הוא
אמר שאין לך מה לדאוג, הוא כבר ימצא אותך..."
וכך הלכה הצפרדע ואבא חזר לעבודתו רק כדי למצוא את סאלח, חברו לעבודה,
מקופל בכסאו, מנסה להחניק ספק בכי, ספק צחוק. 'מה קרה לך?', השתומם אבא. כשחזר
לנשום, סאלח ענה לו 'מאיפה אתה מכיר את בִּילוּגִי??, אני הייתי ילד כשדיברו עליו
ואתה צעיר ממני בעשרים שנה', עד מהרה השתטחו שניהם על הרצפה מהבדיחה הפרטית שלהם.
בִּילוּגִי קראו לזה שרוחץ את המתים בבגדד..
כשהגענו לבית העלמין הזה, מצאנו את עצמנו, נוהגים ברחובותיו ותרים
אחרי הגוש המבוקש. מצאנו את 16 ואת 18 ואנחנו צריכים 17. ואז הגענו לdead end... אז חזרנו על עקבותינו, שוקלים להפעיל את הווייז, אולי יש לו את
מספרי הגושים והחלקות במפה?
בסוף אמא הציעה שנעצור ונחפש ברגל, ואחרי שעות של נסיעה, חשבתי בקול,
'שזה רעיון טוב לחלץ עצמות'..לא פספסנו את האירוניה שבעניין ויצאנו לחמש עשרה דקות
בגן עדן, תרים אחרי הגוש ואז אחרי החלקה ואז נותרנו עם הבעיה הבלתי פתירה של מספר
השורה...התפצלנו לשלוש וכך מידי פעם נישא קולנו מעל האבנים הסדורות, מעדכנים אחד
את האחר בכשלונותינו.
שוב תהיתי אם אפשר להציע לווייז עדכון תוכנה...ואז, גאל אותנו
מייסורינו זוג מיוסר אחר, שהסביר לאבא במבטא רוסי כבד, 'אתה רואה? זה שורה 15, זה
שלנו...שלכם זה שורה 20, זה שם..'
חשבתי שוב בקול שהחמישייה הקאמרית כבר הייתה עושה מזה מטעמים...ועל
"מטעמים" אספר בהמשך.
'מצאתי!' הכריז אבא בהקלה.
מבית העלמין נדדנו לאזור זמן אחר – השוק בפתח תקווה. במסעדת המטעמים העירקית
הראשונה אליה נכנסנו, הסביר לי בעל המסעדה (בעיניים שמבטן יכל לשלוח אותי ישר לבִּילוּגִי
בלי תחנות ביניים) שאם אני צמחונית אז אפשר אורז רק עם עוף...וכשניסיתי להתפשר על
רק אורז, אבא אמר שסביר להניח שמכינים אותו עם שומן כבש.
בעודנו משאירים את כבשת הרש במסעדה ועוברים למסעדת פועלים שפויה יותר,
נזכרתי בחובתי לשלוח לכם את איחוליי לשנה הסינית החדשה, שמתחילה היום – שנת הכבשה!
אני מאחלת לכם שהכבשה שלכם השנה תחייה ותבעט, וכמו אופייה
של הכבשה המטפסת לאט אבל בטוח לראש ההר, כך גם אתם, טפסו במעלה
השנה הזאת בנחת ותיהנו מהנוף הנשקף בכל שלב בדרככם לפסגה!!
בסופו של יום, כנראה שמתישהו נפגוש את בִּילוּגִי, אנחנו נמצא אותו או
שהוא ימצא אותנו, אבל בינתיים, בואו נהנה מהדרךJ
שלכם באהבה,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך! אני דואגת לענות לכל התגובות המגיעות אליי. במידה ולא עניתי, בדוק אם אכן התקבלה תגובתך באתר. תודה ויום נפלא:)