העצים האבנים והמוזיקה, פנים לשנת תשע"ז

דבר אל העצים ואל האבנים? בואו נדבר על זה;

אם אבן הייתה רק אבן, לא היינו משלמים הון כדי לבוא ולבכות עליה בבית הקברות.. ועצים? זה הדבר הכי נושם וחי ואם מדברים אליהם הם לגמרי מחזירים אהבה וצל וחיבוק.

אז לא, זו לא פרופגנדה לשלוח אתכם לחבק עצים אבל זו כן תזכורת לחשיבות העצמים בחיינו, בין אם הם דוממים או פורחים.

בבית שלנו יש חצר פנימית ובה נטענו מה שנראה כמו מקל קטן וחסר ייחוד, אבל מישהו ידע להבטיח שהמקל הזה יגדל ויצמח ויפרח ויהיה לעץ שקוראים לו "קסיית האבוב" (אל תרגישו רע אם אין בכם ידע לגבי שמות עצים, אני רק אמרתי שאני רוצה 'כזה', אחר-כך באו ההיכרות והשם). זה לא היה פשוט כיוון שבבניה הקבלן טעה והציב את הפרגולה בדיוק מעל הגומחה של העץ אבל ביצירתיות האיש ניסר ופתח לה פתח יציאה אל האור ולא יאומן, היא כבר גבוהה יותר מהבית ונותנת לנו מטרייה של אהבה.

זה מביא אותי לעוד עניין, של אהבת אי-השלמות. הבית שלנו לא מושלם ויש הרבה טעויות ופשרות שנעשו, כמו בכל מערכת יחסים. זה לא מפריע לנו לאהוב אותו בדיוק כמו שהוא, עם הפשרות והטעויות. לעיתים הפשרות טובות יותר ממה שחשבנו שטוב לנו לראשונה.

אני רוצה לאחל לכם ולכן שבשנה הזו תאחזו רק במה שמעלה אתכם מעלה ונותן לכם כוח להמשיך. לחפצים יש כוח להוריד אותנו מטה אם הם רבים מידי (קדימה – לפנות!) או אם אנחנו לא אוהבים אותם ושומרים כי לא נעים-כי צריך-כי ככה...

תאהבו גם את הבלתי-מושלם שבביתכם ובחייכם, כי שלמות זה משעמםJ

אתם יודעים כמה טוב זה לשבת בבית, להתבונן סביב ורק לחייך כי הבית מלא בכל טוב הדברים שנעימים לנו לעין? אם כן, אז אתם תלמידים טובים! ואם עדיין לא, אז בבקשה תעשו למענכם שביתכם יהיה מקדשכם בין אם הוא חדר קטן בעיר הגדולה ובין אם בית פרטי בפרברים. מלאו אותו בחפצים, פרחים, עציצים, עצים וצלילים שאתם מוקירים.

צלילי המוזיקה גם הם יכולים לרומם ולהשפיל. בחרו את המוזיקה כמו שאתם בוחרים ספר טוב, איש-איש ומה שטוב לו או לה.

אתם, שמכירים אותי יודעים שהנפש שלי עתיקה כמו אלפי שנות הפנג שואי בו אני עוסקת. כך גם הסרטים שאני רואה הם בשחור-לבן ובמוזיקה המנגנת אצלי, האנשים המנגנים ושרים אותה, לרוב נמצאים מתחת לאותן אבנים.

אבל! בשנה שחלפה קיבלתי מתנה חדשה, שאשמח לחלוק עמכם.

בקיבוץ הקטן, הלא-מושלם והאהוב בו אני חיה ויוצרת, יש פאב קטן לא פחות המארח יוצרים ויוצרות. אין דרך טובה מזאת להכיר ולשמוע אומנים חדשים ובמרבית המקרים אני לא מכירה את השמות והשירים שלהם כלל (כי אני לא צופה בטלוויזיה – לא שומעת רדיו – אני לילי ואני מכורה לקינדל! זהו, התוודיתי..), אני מגיעה נקייה להופעות, בלי דעות קדומות ומאזינה.

להופעה הראשונה של אלעד שודלר – כן, גם אני לא הכרתי את השם..- אצלנו בפסח בקיבוץ כמעט ולא הגעתי. מכירים את זה שיש לנו החלטות קטנות בחיים של ימינה ושמאלה ונראה לנו שלא ממש משנה מה נחליט? אז זהו, שההחלטה להגיע ולשמוע הייתה אחת המתנות הטובות שנתתי לעצמי השנה.

אלעד שודלר כותב ומלחין את שיריו ויש לו קול שפורט את מיתרי הלב אחד לאחד.

אני כמעט מקנאה במי מכם שילחצו על הקישורית וישמעו אותו בפעם הראשונה. הדגש הוא על כמעט כיוון שלא הייתי מוותרת על חודשים בהם הנעים היוצר המוכשר הזה את אוזני וליבי.

https://www.youtube.com/watch?v=VOBDiehcb4I

אז אנחנו הולכים וצועדים לקראת שנת תשע"ז,

האם תהיה זו השנה בה תַש כוחה של העֶז?

או שתהיה זו השנה בה לא יהיה כוחנו תַש אלא עַז?

ובנימה "אבשלומית-קורית" זו,

אני מאחלת לכם שנה בה תבחרו רק את הטוב ביותר עבורכם

ושכל טוב העולם הזה יבחר בכם חזרה.

למעוניינים ומעוניינות להיות חלק מחיי הסופרת שבי, מוזמנים להיכנס לדף שלי, לגלול מטה – יש שם הרבה מסיפוריי שפורסמו, כאלה שעדיין לא, תכניות רדיו בהן השתתפתי וגם סיפורי הצלחות ותלאות בדרך אל האור.

https://www.facebook.com/maylatlili/

שנה טובה באהבה,

לילי מילת