לכל גוון הדנ"א
הייחודי לו, היופי הפרטי שלו, היכולת שלו לצבוע את חיינו ברגש המתעורר למראהו. אך
כאשר הוא פוגש בגוונים אחרים, הוא מתעצם. יחד יש להם כוח שאין שני לו.
יין החורפית, הקרירה
והלילית פוגשת ביאנג השמשי, החמים והמואר ורק מפגש ייחודי זה, בין שניים השונים
כל-כך אחד מהשנייה, יוצר את הקשת השמימית.
גם הציניקן לא יעמוד
מבלי לפחות להציץ בקשת המפתיעה אותנו בביקורה. אם הוא יודה, אז יאמר שאף חיוך קטן
ריחף על שפתיו כשהשתרך לו בפקק בכביש החוף הרטוב בשעת אחר-צהרים אחת בחודש דצמבר.
בחודש הקריר הזה,
הלבבות מתחממים באור נרות החנוכה ובתאורת עצי האשוח והשנה במיוחד נפגשים התאריך
העברי עם זה הלועזי, רב-תרבותיות ברוכה.
כך אני רואה את חיי,
מורכבים רבדים-רבדים מהאנשים הנוגעים בדרכי ואני בדרכם ומהתרבויות שלמדתי להכיר
ולאהוב ומאלו שעוד אלמד. לכל אחד יש את ה"גיק" שלו, את מה שמניע ומפעיל
אותו. אצלי זה תמיד היה גשרים בין תרבותיים, גם אם לא ידעתי לקרוא להם בשם הזה.
אני מתבוננת אחורה אל
הילדה שהייתי ורואה את הרצון העז ללמוד שפות שונות, את ההיקסמות מהסרטים הזרים,
שהביאו הביתה לזמן קצר ניחוחות מארצות אחרות, בכל פעם ארץ אחרת, שפה שונה. אהבתי
לבקר בבתים של חברים ולראות איך כל בית מתנהל אחרת. לפעמים זה היה שוק תרבותי של
ממשJ
המשותף לכלל החוויות
היה הרצון למצוא גשר משותף בין השונות, לאמץ אליי את מה שנראה לי טוב ונכון ושלא
יריבו, שלא יכעסו אחד על השני. הרצון הזה כמובן התפוצץ לי בפרצוף רבות, אך לפחות
היו לי גם כמה הצלחות קטנות בדרך ואני בוחרת לשים אותן בתרמיל חיי ולזכור אותן, כי
הן באו לאחר מאמץ.
מעבר לקשת יש אהבה
גדולה, אינסופית, אהבה שאינה תלויה בדבר.
מעבר לקשת כאשר אתה
נופל, כואב ומאבד, יש מי שיחבק אותך.
מעבר לקשת אתה יכול
לצבוע חופשי בצבע הייחודי לך וכולם יודו לך על כך ולא ישפטו.
מעבר לקשת יאהבו אותך
בדיוק כפי שאתה.
כפי ששרה אודרי
הפבורן אהובתי, "כולנו רצים לכיוון הקשת המחכה אחרי העיקול שבדרך" (ראו לינק)
חגים
מוארים שיהיו לנו
ואל
תוותרו על עצמכם ולעצמכם ~ עד שתגיעו מעבר לקשת
שלכם
באהבה,
לילי
כרגיל מהממת ומרגשת :)
השבמחקואת כרגיל הנפלא שלך מעודדת את רוחי ויצירתי. תודה יקירה:)
מחק