סתיו וניו-יורק בנגיעות פנג שואי

5.11.2012

"It's autumn in New York, that brings the promise of new love,

autumn in New York, is often mingled with pain" (Ella&Louis)

על הסתיו בניו-יורק, אהבה לחדש או היצמדות לקיים

מוקדש לחבריי שורדי הסנדי ולעיר, שהבטיחה לי וקיימה

אתם מכירים את זה שנולד ילד לראשונה להורים טריים המחפשים להמציא מחדש את גלגל השמות ואז בוחרים שם מיוחד כמו "אוחזת ענף עץ השקד"? (שרשמית הוכרזה כאגדה אך יש שעדיין מאמינים שהיא באה מקיבוץ אפיקים...). אז מי זו סנדי ואיך בכלל בוחרים את השמות של זעמי היקום? האם מנהיגי העולם לא יודעים שיש מילים שאינן יכולות לדור בכפיפה זו עם זו פשוט כיוון שכל אחת מהן פונה לצד אחר במוחנו? דוגמאות: הוריקן (ימין) קתרינה (שמאל); שרדונה – כן, יש שם כזה (שמאל) אמנו (ימין); ודוגמה ממי שרשם ביומנו לאחרונה: חופשה (שמאל) בירושלים (ימין). כאשר צד ימין אחראי על המילים הרציניות הדורשות כובד ראש, לפעמים מאיימות וצד שמאל אחראי על המילים הנעימות, המצחיקות, הקלילות. ועל כאלה ישאלו הגשש: זה יכנס בתוך זה?

סתיו בניו-יורק, ארבע שנים בדיוק אחורה ואני מגיעה עם ההבטחה של התפוח הגדול הזה בו אני הולכת לפגוש אישית לראשונה. ניו-יורק נמצאת עמוק בתרבותינו, בסרטים בהם צפינו, במותגים, בשפה, בקיבוץ הגלויות שבה, המזכיר את זה של ארצנו. שבעה ימים בגן עדן אורבני זה, על רחובותיו האינסופיים אותם הלכתי, על הארכיטקטורה שזורקת אותך להווארד רורק בספרה של איין ראנד, על צבעוניות האוכלוסייה, על צבעי השלכת, על גדת נהר ההדסון וכמובן, האחרונה והחביבה – על האופנה. בתשיעי לכל נובמבר דיויד ברוזה שולח סיגליות ואני שולחת כיסופיי לסתיו בניו-יורק, שהשנה החליטה סנדי לחבל בו ולפגום בחדוות השלכת האדמדמה-כתומה-זהובה.

אני אוהבת את הסתיו. יום אחד קר, יומיים חמים; שמלת כתפיות בבוקר, גרביונים בערב; מזגן אוף, חלונות פתוחים און; מטרייה חדשה, ריח הגשם לפרקים ובעיקר, עלי השלכת המהפנטים. סתיו זו גם העונה שבפנג שואי מזוהה עם יסוד המתכת (מתוך חמשת היסודות: מים-עץ-אש-אדמה-מתכת), שהוא היסוד החסר לי אישית לאיזון. כך יוצא כי חוסר האיזון של הסתיו מאזן אותי או משהו כזה. הסתיו מסמל את דעיכת השנה ואת ההבטחה הטומנת בחובה השנה החדשה. אולי זו הבטחה לאהבה חדשה (כמו בשיר המצוטט מעלה), אולי קורס חדש באוניברסיטה, פרוייקט חדש בעבודה ואולי פשוט הרגשה חדשה. תחושת ההבטחה של הסתיו, יש בה עירוב של תחושת כאב, ממשיך לשיר לואי ארמסטרונג ואכן, יש כאב בהיפרדות מהישן, מהקודם, מהמוכר בעודינו שמים פעמינו אל הלא נודע החדש.

בסתיו אנחנו בוחנים ומעריכים מחדש את ארון הבגדים. נזכרים בשמחה בישן-המוכר-האהוב, כמה כייף להרגיש שוב את המגע של חולצת השיפון או הנעימות של הפשמינה שחיכתה בסבלנות כל הקיץ. אה, כן, יש גם את הפריטים שלא ממש מתרגשים לקראתם, כן אני מדברת על הסוודר שלא לבשנו כבר שלוש שנים. אולי השנה נבין שזה כנראה נגמר בינינו ואולי השנה ניתן לו תקווה לאהבה חדשה עם אחר? אני ממליצה לעבור על כל הפריטים בארונכם לפני מסע הקניות (המתבקש) שקורץ מחלונות הראווה. הרי כדי להביא מישהו חדש הבייתה, צריך לפנות לו מקום, אחרת איך יבוא?

המוכר והאהוב, החדש והמרגש. יש מקום לשמור, לטפח, להזין את המוכר והאהוב. אחרי הכל הוא היה שם בשבילנו והוא אופף את זכרונותינו. כל עוד המוכר הוא אהוב הייתי עושה הכל למענו. מזכיר לי את הזוג הבא בימים והם נראים מאושרים יחד, ששאלו אותם: מה הסוד שלכם למערכת יחסים כל-כך טובה אחרי כל-כך הרבה שנים? תשובתם הייתה: אנחנו מהדור שכשמשהו נשבר אנחנו עושים ככל יכולנו לתקנו ולא ממהרים לזרוק אותו לאשפה ולהחליף באחר. בד בבד, למרות שלא תמיד זה נראה כהולך ביחד, כדאי ואף רצוי להזמין את החדש והמרגש אל חיינו, למזג אותו עם המוכר והאהוב וכמו אאוטפיט מעניין, זה יכול לעבוד מצויין יחד. כשאנו פונים אל החדש, אין זה אומר שהמוכר נזנח, אם הייתי שחור שפגש עכשיו לבן, הייתי פשוט ובאורח קסם, נהפכת לאפור.

אני מאחלת לניו-יורק, שתמצא את הגוון האפור, הגשר בין מה שהיה מוכר ואהוב למה שיכול להיות חדש ומרגש.

אני מצרפת שתי תמונות המזכירות לי את ביקורי בניו יורק ואת הסתיו כמובן (מצורף בסוף המנשר)

מאחלת לכם סתיו מלא שינויים מבורכים ומעניינים מתובלים בקרמבו מוקה – עוד סיבה לחייך בסתיו!


שלכם,

לילי מילת



סנאי בסנטרל פארק מוקף בעלי השלכת שאני כל-כך אוהבת



דוגמת הטוניקה שלבשתי, ברוח האווירה הסתווית