בין לבין: ברי סחרוף ומזל האדם

11 בספטמבר 2011 י"ב באלול תשע"א

גורל אדם, בהתאם לקוסמולוגיה^ הסינית, מושפע משלושה רכיבים:
מזל שמיים: מה שהגענו איתו לעולם, מטען פיזי ורוחני הנקבע ברגע לידתנו.
מזל אדם: תוצר הניסיון שאנחנו רוכשים במהלך חיינו: הבחירות שלנו, מה קורה בפועל בחיינו, המודעות האישית שלנו.
מזל אדמה: הפנג שואי, היחס בין המקום בו אנו גרים ועובדים לבין היקום.

על הראשון, מזל השמיים, אין לנו שליטה. על האחרון, מזל האדמה, יש לנו שליטה ואנחנו
יכולים לשפר וליהנות מאיכות חיים טובה יותר. לשני, מזל האדם, אני מקדישה מנשר זה.

הייתי הילדה הרזה בכיתה, בהפסקה, במשפחה. אף פעם לא הייתי צריכה לחשוב אם כדאי ללכת לים, כי אני לא נראית מספיק טוב בבגד ים. אדרבא, כל שנה ביום ההולדת, המתנה הקבועה שביקשתי מהוריי, היה בגד ים חדש ולפי צו האופנה השנתי. כל כך חיכיתי לקיץ.

אחת מחברותיי סבלה מדימוי גוף נמוך ולשכנע אותה ללכת איתי לים ועוד להוריד את החולצה היה מאתגר. אני זוכרת שהיא נראתה נפלא בעיניי, כפי שהיא, אך בעיניים שלה, המחשבה שהיא נראית טוב הייתה פנטזיה מטורפת.

כבר עברו השנים, ואני כבר ילדתי, שוב ועוד שוב, וה"שאריות" של תהליך מופלא זה עדיין דבוקות לי לדפנות. ומגיע הקיץ ועודני מחכה ומצפה לו ואני פתאום נזכרת באותה חברת ילדות ואני בנעליה. עם כל אהבתי ל"שאריות", בשל היותן מזכרות למתנות חיי הברוכות, אני רוצה לשיר להן שיר פרידה.

לאחר תקופה אינטנסיבית של התעסקות בבחירות הגסטרונומיות שלי, כבר מזמן הבנתי שזה בידיים שלי, ולאחרונה גם הפנמתי ובחרתי לעשות מעשה ולהצטרף לקבוצה, שהרי יחד אנחנו הרבה יותר טובים וחזקים. זו התחלה וזה הרגל חדש, אך זוהי הבחירה הראשונה שלי השנה.

לפני מספר שנים, בעודנו, אישי היקר ואני, משוטטים ברחבי הגלובוס, הפגישה אותי חברה עם הספר "ארבע ההסכמות"^. הסופר מדבר על ארבעה הסכמים, שאם אתה עורך אותם עם עצמך, מובטחים לך חיים נכונים ומהנים יותר. אני מתמקדת כאן בהסכם הראשון.

היו לי די הרבה חברות בתקופת הילדות, גם כאלו שאחרות לא הסתדרו איתן. העניין הוא בגיל הילדות, זו הבלעדיות. החברות שלי תמיד ידעו שאעמוד לצידן ואם מישהו "מתעסק" איתן, יהיה לו או לה עניין איתי, קצת בריונית הייתי... סיפור אחד שקרה לימד אותי שיעור. ומעשה שהיה כך היה: אחת החברות אמרה על חברה אחרת, שעשתה כך וכך כדי לפגוע בה. פניתי אל אותה אחת, שכביכול פגעה, והתעמתי איתה. מהמבט על פניה, ידעתי שזו הייתה טעות, ומה שהנחה את "המתלוננת" היה עניין הבלעדיות (לילי שליייי..). מאז החלטתי לקחת בעירבון מוגבל את הגוף השלישי ולהאזין יותר לגוף ראשון.

קפיצה בזמן: בתי, בכורתי, הייתה כבת שנתיים וחצי, כאשר עבדתי במטבח אחה"צ נעים אחד, לחתוך סלט גזר. בתי הגיעה לגיל שרוצים להתחיל וביקשה לעזור ואני, כפי שאני, אמרתי לה "בזה את לא יכולה לעזור, יש כאן עבודה עם סכין ובלה, בלה...". בתי, מורתי, לקחה את הגזר החתוך, הניחה בקערה ואמרה "את תחתכי, אני אשים בקערה, את רואה אמא, אני כן יכולה...".

ההסכם הראשון, עליו מדבר הסופר, הינו: 'שימרו על טוהר המילה'. הוא מגדיר את ההסכם הזה כחשוב ביותר וגם ככזה שקשה ביותר לכבדו. וכך הוא כותב: 'כל אדם הוא קוסם, לטוב או לרע, ובאמצעות המילים שלנו יש ביכולתנו לכשף מישהו או לשחרר מישהו מכישוף...כיוון שהמילה היא הקסם העומד לרשות בני האדם ושימוש בה לרעה הוא כישוף, אנו משתמשים כל הזמן בכישוף מבלי לתת על כך כלל את הדעת'. זו התחלה וזה הרגל החדש, אך לשמור על טוהר המילה, זוהי הבחירה השנייה שלי השנה.

"עוד מעט נכנס החג והשמים נקרעים..."^, שר ברי סחרוף. בתחילתם של חגי תשרי, על-פי המסורת, דן בית הדין של מעלה בגורלו של כל אדם. "אני הפרתי עד אחד את כל הנדרים" ממשיך ברי בקולו החודר לנשמתי "רק תסלחי לי, את, בימים הנוראים..." ואני סולחת לו ואם ירצה, אף אמחל לו.

ואני אומרת, השנה הזו אקח אחריות על מה שבשליטתי. מזל השמים, הDNA שלי, קבוע מראש, אך מזל האדם שלי, מה אני בוחרת לחשוב ולעשות בחיי, זה עליי.


תודה לחברה יקרה שנתנה לי את הדיסק של ברי סחרוף מתנה ותודה לברי שנתן לי השראה, מקווה שתיהנו מהשיר הזה כמוני:
ברי סחרוף, ימים נוראים:
http://e.walla.co.il/?w=/272/1813995

חגים שמחים,
לילי מילת

^ קוסמולוגיה: קוסמוס = יקום, לוגיה = תורה, מדע העוסק בחקר מבנה היקום, ההיסטוריה שלו ומקומה של האנושות בו.
^ ארבע ההסכמות, דון מיגל רואיס, הוצאת פראג.
^ ברי סחרוף, אתה נמצא כאן.

משנה מקום – משנה מזל?

לפני כשבוע עברנו דירה, מה זה דירה? עברנו עיר!, מה זה עיר? עברנו מעירוניות לקיבוציות!
החל מ 28 ביולי 2010, הכותבת הינה תושבת עמק הירדן. במהלך שתוכנן על פני שנים מבחינתנו, עברנו לדירה שכורה בקיבוץ דגניה ב', שם (או פה...) אנו מתעתדים לבנות את ביתנו.

אז, איך עוברים דירה? מה המשמעויות הנובעות מכך? כיצד משמרים את הטוב שיש לנו בבית אחד ולוקחים אותו לבית אחר? כיצד משאירים מאחור את הבלתי רצוי? כיצד "מכינים" את הבית החדש לקראת בואנו?

מעבר דירה משמעו לקחת את חיינו על כל תחומיהם, לעטוף, לקפל, לכווצ'ץ', להניח בארגזים, לדחוס בקופסאות., להביא אותם למקום חדש ולפרוש אותם. מהלך מאתגר, בהחלט מטלטל, מכאן נובע המתח, העליות והמורדות המאפיינים/ות את עוברי-הדירה.

עכשיו, זה יכול לקרות בבת אחת, מזמינים מובילים-אורזים, תוך יום וחצי הבית נארז ומפוזר מחדש. קצת כמו ניתוח קיסרי אלקטיבי, המהלך ידוע מראש, קצר, אך יש תקופת החלמה ארוכה. אפשרות נוספת הינה לקחת חודש או אפילו חודשיים אחורה, לעבור על החפצים, לשחרר לאחרים את המיותרים, להחליט מה נשאר עמנו. קצת כמו לידה נרתיקית ללא התערבות מכשירנית, לוקח זמן, את לא יודעת כמה זמן, אך (בדרך כלל) ההחלמה מהירה יותר.

לקחת זמן להיפרד מהבית, להיזכר מה הביא אותנו לכאן, היום הראשון שהגענו לבית, הציפיות שלנו, החלומות שלנו, אילו מתנות קיבלנו ממנו? לקחת זמן להיפרד מהבניין בו אנו גרים, ממערכת/ות היחסים עם השכנים, לראות איך ילדי הבניין גדלו , איך אנחנו גדלנו. לקחת זמן להיפרד מהרחוב, מהשכונה, מחנות המכולת, מבית הקפה השכונתי, לרכוש שמלה מחנות שאהבנו ופשוט לשטוף את העיניים במראה הרחוב שליווה אותנו במהלך מגורינו בבית הנוכחי.

את דירתנו השכורה בדגניה ראינו לפני המעבר, שרטטנו והצבתי מצפן ואת מפת הפנג שואי על השרטוט. בן זוגי, בכישוריו, הכין מניאטורות מגנטיות של כל חפצינו בקנה מידה. עתה החל משחק אמנות המיקום, אילו חפצים מתאימים לאילו חדרים. כמובן, התאמתי כיווני שינה ועבודה ומיני התחשבויות בהנחיות הפנג שואי. הקדשנו שבת למשחק זה, הגדולה צבעה את מניאטורת המיטה שלה, שולחן העבודה שלה, המיטה של אחותה התינוקת, וזו הייתה תרומתה.

בסופה של שבת, עמד ביתנו החדש עם חפצינו הישנים על מתקן DVD, ששימש כמגש מגנט. התרוממות רוח מהחיבור בין עבר-הווה-עתיד רחשה בבית.

אין בכוונתי לתאר תהליך אופורי. היו וצריכות להיות "נפילות". במצב הרוח, בתחושה שלעולם לא נסיים, בעייפות מצטברת, בהיצמדות לישן ולמוכר, במחלות אופייניות לשינויים מסוג זה. כפי שאמרתי, תהליך מאתגר. אך הייתה חמימות רבה מסביב וקהילה שעטפה אותנו באהבה ותמיכה. משפחה וחברים נרתמו לעזרה וזה מחמם את הלב.

כאן המקום להמליץ, כן להיעזר במי שמציע את עזרתו. אנשים מציעים כי הם באמת רוצים לעזור.

אני למדתי בתהליך הנוכחי לתת לאנשים לעזור או נכון יותר להגיד, להרחיב את מעגל העוזרים. זה עושה טוב גם לי וגם להם. הופתעתי לטובה לראות מהיכן מגיעות ההצעות. לא בכולן נעזרתי, אך היה משהו מרגיע מעצם האפשרות להרים טלפון ולדעת שיש שם מישהו כשצריך. יש גם מי שבא לעזור וחשב שזה שארז 3 ארגזים זו לא הייתה עזרה אך, זו בדיוק העזרה, אלו בדיוק הארגזים עליהם אתה "נשבר" ורוצה לצאת מהמשחק...

לא ויתרנו לעצמנו על מסיבת פרידה וזו הייתה נפלאה. לתת הזדמנות לחברים לבוא שוב וגם להיפרד מהבית בו ביקרו בעבר ואותו הם משייכים אלינו. לפתוח פתח לחידוש מפגשים עם אנשים שלא ראינו זה זמן רב וליצור בכך נקודת חיבור לבית החדש אליו עוברים.

זו האווירה שלקחנו איתנו למעוננו החדש.

כמה ימים לפני המעבר נסענו לנקות את הבית החדש. בעזרת צוות הפעולה הנכון התהליך היה כייפי ומהיר. לאחר הניקיון ערכתי טיהור מרחב בבית, לטובת הוצאת האנרגיות הלא רצויות והכנסת האנרגיות שלנו לבית.

ואחרון, בחירת התאריך.
בחרתי בקפידה את התאריך המתאים למעבר דירה.
כפי שאני רואה את הדברים, התאריך הנכון בהחלט זימן לנו הצלחה. למי שמכיר ולמי שלא, עמק הירדן ביולי-אוגוסט "מעט" חם... ביום המעבר הגענו לקיבוץ בשעת צהרים, שם קיבל את פנינו משב רוח (!) וסה"כ היה די נעים. זה היה היום הנוח ביותר לעונה מבחינת מזג אויר. למחרת זה כבר עניין אחר...

לסיכום, לעזוב בית זו כן חוכמה גדולה. כדאי לטפל בבית היטב עד לרגע העזיבה. זה עדיין הבית שלכם, עזבו אותו כפי שהייתם רוצים לקבל אותו, מסויד, נקי, מאיר פנים. מה שלא טופל בבית הישן, יעבור אתכם לבית החדש לכן, כדאי להקפיד ולקשור את הקצוות ובהתאם, משנה מקום בהחלט יהיה משנה מזל, או ממשיך מזל, ולטובה.

וכך, עברתי עיר אך כמובן יש לי קשר ישיר לחיפה וימי עבודה שם ובחלקים נוספים של הארץ הקטנטנה שלנו.

אז, להשתמע במדיה זו או אחרת.

איחולי שנת תשע"א משגשגת,
                                       לילי מילת

קינון, "דרקונים" וטיהור מרחב

את השנה האזרחית הנוכחית (2009) התחלתי כשזרע בתי נובט בתוכי.
יחד עם נביטה זו וצמיחה גופנית ורגשית מתמדת, נובט לו גם יצר הקינון (nesting), מתחיל בזעיר אנפין ומגיע למלוא הדרו עם עיצומו של הריון זה, כשאני פותחת את השבוע ה 38...

לרובנו יש שלדים כלשהם בארון, או כפי שכתב גבי ניצן בספרו "באדולינה" – דרקונים. הדברים האלה שנושפים בעורפנו, אלו שמחכים נאמנים בזמן שאנחנו מחכים כי יתייאשו מאיתנו ואולי יתפוגגו אם רק נחכה מספיק זמן.

נמנה כמה מהם לצורך הדגמה: לטלפן למועצה המקומית להסדרת אישור חניה; לתקן את עגלת הילדה השבורה מזה שנה; להזמין אינסטלאטור להפסקת הדליפה; לשלוח קורות חיים לחברה המתחרה; לסדר לאמא את האלבום כפי שהבטחתי לפני תקופה; להגיש סופסוף את העבודה האחרונה; ונראה לי שהנקודה הובהרה.

אנחנו כבר יודעים, השלדים לא נעלמים, אם כבר הם רק הופכים לדרקונים כאלה מפחידים. כל כמה זמן הם מופיעים מול עינינו ואנחנו "מסירים" אותם בנפנוף מיואש כמו היו זבוב טורדן שהרס לנו את שנת הלילה.

אבל, פתאום, יום אחד, החלטנו: את האינטרנט פתחנו-גיגַלנו-אינסטלאטור מצאנו-התקשרנו-הזמנו-מהדליפה נפטרנו ואז חשבנו 'זה היה כל-כך קל, למה קודם לא טיפלנו'... איזו תחושת הקלה, שחרור, שמחה.

חופשי בעיניי האדם אשר אינו מגדל שלדים בארונו ושהדרקונים מהווים אתגר ולא מחסום עבורו. אצל אדם חופשי זה, המרחב ודאי מטוהר, אין תקיעות, יש זרימה.

למקננות והמקננים (כן, גם האבא יכול לפתח תופעות הזדהות הורמונאליות, פיזיות ורגשיות) יש נטייה לטהר את הדרקונים. שבועיים וחצי של חופשת הקיץ נתרמו לטובת שיפוץ-שכלול-שדרוג הקן.

עתה, משהכינו המקננים את הקן, תוכל הביצה לבקוע, נותר רק לחכות.

ובמילים אחרות, יצאתי לחופשת לידה. ייתכן ואלד הערב וייתכן וארבוץ על הכורסא במהלך החודש הקרוב.

אתם מוזמנים להשתמש בערוץ המופלא הזה של הדואר האלקטרוני. אפשר לשאול אותי, להתייעץ, לספר ולעדכן. אשמח לענות לכם ואשתדל לעשות זאת בהקדם. אם התמהמתי מידי בתשובה, כנראה שבקעה לה הביצה. אך, אל דאגה, מה שנפלא במדיה הזו הינו שהמכתבים (בד"כ) לא אובדים בדרך. כשאוכל אענה לכם כמובן.

אנחנו עומדים בפתחה של שנה עברית חדשה, תנו לעצמכם מתנה, בחרו את הדרקון המושבע, זה שיושב לכם עמוק בתוך הנשמה ועיזרו לו להשתחרר מהמכלאה, הוא ישמח לעוף חופשי ואתם תרוויחו פינה נקייה בביתי וכך גם בעצמי. שנה טובה!

שלכם,
         לילי מילת