*"אני יכולה לעוף – חבריי, ההצגה חייבת
להמשיך" (Queen)
עד לפני מספר ימים התרקם בי פוסט עמוס כל טוב החודש האחרון, חודש
הספר.
זה הרי מזמן לא רק שבוע הספר.
רציתי באמת לשתף אתכם ולסכם את החודש המאתגר אך הפורה והטוב שהיה לי.
חודש
הספר בכל שנה נותן לי כנפיים, ממש כמו בפרסומת של רד בול. רק אצלי זה קפה;)
אבל מי מכם שהולך איתי דרך יודע שאותנטיות ויושרה הן שם המשחק עבורי. כך
שלמרות הדברים הטובים שקרו החודש, קשה לי לכתוב ולצהול כשחלקים ממני אינם שמחים.
כילד, אתה רואה את כל העולם סביבך ואתה במרכז, הדברים קורים לך לטוב
ולרע, רק אתה קיים בעולמך.
זה לא ככה כשגדלים. החיים שלך כ"גדול" מתנהלים במקבילים,
לפעמים יש קשר ביניהם ולפעמים לא. יש אותי הסופרת, יש אותי האימא, החברה, האישה,
היועצת, המרצה, הבת, הדודה ואין סוף לרשימה.
אם נשברתי בעולם אחד, הצלחתי בעולם אחר, הכל ממשיך להתקיים. במקביל.
אני יכולה להיות אמא גאה, סופרת מצליחה, בת מעריכה ובאותה שעה ונשימה
חברה שבורה.
לא המצאתי דבר. אני מאמינה שכל אחד מאתנו חווה שברים בחייו לצד הצלחות
והכל כפי שאמרתי קורה במקביל.
אולם לעיתים, עמודי תווך בחייך נכרתים וזה הרבה מכדי להכיל והאימה
משתלטת, כי דברים שהכרתי ונשאתי עיניי אליהם לא יחזרו להיות כשהיו ואנשים שאתה
אוהב בכל לב סובלים ואין דבר שאתה יכול לעשות. אין אונים.
זה זמן טוב לצטט מהשיר של Queen שפתחתי אתו
את הפוסט:
"Inside my heart is
breaking
My makeup maybe flaking
But my smile still stays on"
(ליבי נשבר בתוכי, האיפור שלי אולי מתפורר
אבל החיוך שלי נשאר)
כי ההצגה חייבת להמשיך.
כי באופן פרדוקסלי אני באמת חווה טוב גדול במקביל לכאב ולדאגה. האין
כולנו כך?
חלקכם יודעים שהציטוט המוטבע על כרטיס הביקור שלי הוא "היה אתה
השינוי שברצונך לראות בעולמך יותר מכל" (מהטמה גנדי) והימים האלה מחזירים לי
את האמונה הזאת בגדול.
יש לי מה לעשות בתחום אחריותי.
יש לי אחריות לחיות חיים מלאים, לאהוב את בנותיי ללא תנאי ולהגשים את
ייעודי, זה שבחרתי ואת אלו אני עושה כמיטב יכולתי. אז גם אם לרגע התכופפתי, זה לא
אומר שנשברתי.
למה אני מספרת לכם את זה? לא יודעת.
רוצה שתדעו שהחיוך כן ואמתי וההנאה מהעבודה כן רבה ואולי בעצם הכל
מתעצם לצד הקושי. יש דברים שאנחנו יכולים לעשות אז נתמקד בהם.
וכאשר חוסר האונים מציף, בטח תפגשו אותו בסיפורים שכתבתי ושעוד אכתוב.
כשהוא יגיע,
"I'll face it with a grin I'm
never giving in"
(אעמוד מולו בחיוך זוהר, לעולם לא אכנע)
בלוז יולי-אוגוסט הגיע ואני מסיימת ארבע שנות כתיבה של הנובלה הראשונה
שלי, שכבר מתעניינים בה מעבר לים. זו כבר סיבה טובה אחת לחיוך זוהר:)
יהיה חם הקיץ, תיהנו מהים, מהמזגן ובעיקר מכל מה שטוב כאן ואם מחפשים
~ מוצאים את הטוב.
שלכם באהבה,
לילי מילת
אוהבת אותך
השבמחקאני יותר😘 תודה אהובה-:)
מחקאני אוהבת אותך גם
השבמחקתודה מירבי איזה כייף💜
מחק