מזפזפת בין תהומות היצירה אל האור ~ שבוע הספר העברי/הרביעי

בצהרי יום האתמול השתרעתי במיטה,

מנסה לעבור מתפקידיי היומיומיים המקרקעים את מחשבותיי,

לעבר הנסתר המחכה להתגלות שלכיוונו אני רוצה/צריכה לנסוק.

הצורך לכתוב מפעפע באצבעות אך היומיום נאבק וכשלפתע הוא משחרר ומורה 'עכשיו תשבי תכתבי', הצורך בוחר דווקא להיתקע, מתמרד על פני היומיום כאומר 'אתה לא תחליט עליי'.

תנועה עדינה תפסה את עיני ובהשתקפות חרירי התריס בארון שממול, נצפתה תנועת עלי העצים שרוח צפונית מרקידה אותם. 
התבוננתי בתנועה מהופנטת, סיפור חדש נרקם.

וזהו.

זה כל מה שהיה צריך לקרות כדי שאוכל לעבור למימד האחר.

צפיתי לאחרונה בסרט "המינגווי & גילהורן" בו הוא מדבר על המעבר בין הבדידות והאנונימיות של הסופר אל קדמת הבמה שפוגמת ביצירתו וכך הוא אומר: "כתיבה במיטבה משמעותה חיי בדידות. ככל שעולה מעמדו הציבורי של הסופר הוא מפסיק להתבודד ולעיתים קרובות יצירתו מידרדרת כי הוא עובד לבד. אם הוא סופר מספיק טוב עליו להתמודד עם הנצח או אם העדרו מידי יום".

אולי זה מעט קשה וקיצוני אך אני יכולה להבין את האמירה הזאת של המינגווי וגם להתחבר אליה בימים של קושי במעברים שתארתי קודם וגם בימים של שבוע הספר, בו אנחנו, הסופרים והמשוררים, עוברים מהדף המודפס/מוקלד אל הדף הראשי.

מניסיון השנים הקודמות אני יודעת שהקרקוע הנובע מהעשייה החשובה והמהנה הזאת של מפגש עם הקוראים, סוגר את השער לכתיבה, לפחות אצלי זה כך.

יש לי יעדים שהצבתי לעצמי וכדי שאהנה על הקרקע כשיפגשו בה כפות רגליי, 
אני צריכה לקטוף מספיק מהתהום. אז אני כותבת במרץ בימים אלו:)

זוהי ההכנה המרכזית שלי ליום רביעי הקרוב, היום בו ייפתחו שערי כיכר רבין וניתן מקום לחגיגה של ספרים חדשים לצד ותיקים ואפשרות לקוראים לפגוש, לשוחח ולשאול את האנשים מאחורי המילים.

בנימה פילוסופית זו, אני מזמינה אתכם לבוא לבקר בדוכן הוצאת "סער",

אני אהיה שם ביום רביעי, 7.6.16, החל מהשעה 18, כיכר רבין תל-אביב.

אני עושה באהבה את הדרך מדגניה כבר השנה הרביעית ומחכה לפגוש בעצמי את הסופרים והסופרות שאני מעריכה ומנעימים את ימיי בקריאה.

אני מזכירה לכם, שספרי "בית התאומים המסתובב", יימכר בחצי מחיר

ובין אם אתם מזמינים אותו אישית ממני בדואר ובין אם רוכשים אותו דרך ההוצאה לאור, אני תורמת מהכנסותיו למחלקה ההמטולוגית בבית החולים בני ציון בחיפה, לה אני חייבת תודה גדולה.

נתראה בכיכר ~ שלכם באהבה,
                                          לילי מילת