לקחת
את הצעד הראשון לקראת האביב
וויל
סמית' סיפר פעם על אביו שנתן לו ולאחיו משימה – לבנות חומה. כילדים, הם לא הבינו
ממש את הכוונה ובדמיונו לא יכול היה לדמיין איך חומה גדולה כזאת נבנית. בתהליך
שנמשך זמן רב, הוא הבין דבר אחד, אותו אימץ ומלווה אותו כל חייו: take
the first step (קח את הצעד הראשון). אני לא צריך לדעת איך
החומה כולה תיבנה, אני רק צריך לקחת את הלבנה הראשונה ולהניח אותה במקומה, באופן
מושלם.
כל
פרויקט גדול, כל בית שנבנה, כל צ'יפ מחשב שמתוכנת, כל ספר שנכתב, כל כוריאוגרפיה
של ריקוד וכל שיר שמתנגן, מתחילים מהלבנה הראשונה, מהצעד הראשון, מהמילה הראשונה
ומהתו הראשון.
הגיע
זמן אביב ואיתו ריענון המרחב שלנו, בבית, בעבודה, ברכב, בגוף ובנפש.
כמה אנחנו נהנים לרכוש ולמלא את ביתנו בכל טוב חפצים יפים, בגדים, מאכלים. אחרי רכישה
טובה אנחנו מרגישים מלאים, אך כמו אחרי ארוחת חג מסורתית (בעיקר אם זכיתם באמא
בשלנית כמו שלי), אנחנו לעיתים מלאים מידי, שואלים את עצמנו למה היינו צריכים
לאכול / לקנות כל כך הרבה...
זה
יכול להיות כייף באותה מידה ולעיתים אף יותר, לשחרר את החפצים המיותרים שלנו.
פתאום מרגישים קלים יותר, זה קצת כמו להשיל כמה קילוגרמים מיותרים. אגב, יש קשר
בין אגירת חפצים ל"אגירת" משקל.
אתם
לא צריכים לדעת כיצד יסתיים ניקיון האביב שלכם, אתם רק צריכים לקחת את הצעד
הראשון, האחד שתבחרו, בתחום שהכי בוער לכם ולעשותו בשלמות.
"אני
רוצה רגע אחד בזמן, בו אני יותר ממה שחשבתי שאני יכולה להיות... באותו רגע בזמן
אני ארגיש נצחית... באותו רגע בזמן אני אהיה חופשיה..."
וויטני
יוסטון הנפלאה, זיכרונה לברכה, בקולה הנפלא ומילותיה המנצחות שרה על רגע אחד בזמן.
"כל יום בחיי, אני רוצה שיהיה, יום בו אתן את הכי טוב שבי", כך מתחיל
השיר.
השנה
האחרונה לא הייתה פשוטה עבורי במקומות מסוימים. עם זאת, קיבלתי רגע אחד בזמן, רגע קצר,
רק רגע אחד, בו הייתי יותר ממה שחשבתי שאני יכולה אי פעם להיות, רגע אחד בזמן בו
הרגשתי נצחית.
"אתה
תהיה מנצח לאורך חייך, אם תתפוס את הרגע האחד הזה בזמן ותגרום לו לזרוח", כך
ממשיך השיר.
הרגע
שלי חלף אך הוא מתקיים בתוכי. תפסתי אותו והוא זורח בי גם כשהשמש שוקעת וכך אני
יודעת שאני מנצחת גם כשאופפת אותי תחושה של תבוסה.
אז
קחו לכם רגע אחד בזמן,
תתבוננו בקליפ מעורר ההשראה הזה, תקשיבו למילים החכמות,
תיהנו
מהאתחול (restart)
שמעניק לנו האביב
ובכל יום, תנו את הכי טוב שבכם
כי יש בכם ובכן הרבה יותר ממה
שחשבתם שאתם יכולים להיות.
שלכם באהבה,
לילי
מילת
תמונה בחוף הים בחיפה שצילמה בתי הקטנה ספיר והנציחה רגע אחד בזמן:)
מוזמנים
גם לדף שלי:
ווואווו - איזה בלוג יפה! ומושקע!
השבמחקנהנתי להכיר אותך... אולי נפגש פעם, ואולי בעצם כבר נפגשנו... פעם מזמן, בגילגול אחר. לפני 20 שנה ב-2/3/1997....
פעם - בנקודת זמן אחת שני אנשים שונים, מרקע שונה, עבר שונה ועתיד שונה, נפגשים לרגע בהווה הזה.
וכל היתר זה היסטוריה :-)
כל הכבוד על ההישגים והפרסים!
תמיד ידעתי שיש בך משהוא... ידעתי לזהות השקעה טובה...
או שוקי... געגוע גדול. תודה איש יקר, המפגש איתך (ואוו לא ידעתי שאנחנו חוגגים 20 החודש!) היה אחד הטובים והמבורכים בחיי.
מחק