לפני כשבוע עברנו דירה, מה זה דירה? עברנו עיר!, מה זה עיר? עברנו מעירוניות לקיבוציות!
החל מ 28 ביולי 2010, הכותבת הינה תושבת עמק הירדן. במהלך שתוכנן על פני שנים מבחינתנו, עברנו לדירה שכורה בקיבוץ דגניה ב', שם (או פה...) אנו מתעתדים לבנות את ביתנו.
אז, איך עוברים דירה? מה המשמעויות הנובעות מכך? כיצד משמרים את הטוב שיש לנו בבית אחד ולוקחים אותו לבית אחר? כיצד משאירים מאחור את הבלתי רצוי? כיצד "מכינים" את הבית החדש לקראת בואנו?
מעבר דירה משמעו לקחת את חיינו על כל תחומיהם, לעטוף, לקפל, לכווצ'ץ', להניח בארגזים, לדחוס בקופסאות., להביא אותם למקום חדש ולפרוש אותם. מהלך מאתגר, בהחלט מטלטל, מכאן נובע המתח, העליות והמורדות המאפיינים/ות את עוברי-הדירה.
עכשיו, זה יכול לקרות בבת אחת, מזמינים מובילים-אורזים, תוך יום וחצי הבית נארז ומפוזר מחדש. קצת כמו ניתוח קיסרי אלקטיבי, המהלך ידוע מראש, קצר, אך יש תקופת החלמה ארוכה. אפשרות נוספת הינה לקחת חודש או אפילו חודשיים אחורה, לעבור על החפצים, לשחרר לאחרים את המיותרים, להחליט מה נשאר עמנו. קצת כמו לידה נרתיקית ללא התערבות מכשירנית, לוקח זמן, את לא יודעת כמה זמן, אך (בדרך כלל) ההחלמה מהירה יותר.
לקחת זמן להיפרד מהבית, להיזכר מה הביא אותנו לכאן, היום הראשון שהגענו לבית, הציפיות שלנו, החלומות שלנו, אילו מתנות קיבלנו ממנו? לקחת זמן להיפרד מהבניין בו אנו גרים, ממערכת/ות היחסים עם השכנים, לראות איך ילדי הבניין גדלו , איך אנחנו גדלנו. לקחת זמן להיפרד מהרחוב, מהשכונה, מחנות המכולת, מבית הקפה השכונתי, לרכוש שמלה מחנות שאהבנו ופשוט לשטוף את העיניים במראה הרחוב שליווה אותנו במהלך מגורינו בבית הנוכחי.
את דירתנו השכורה בדגניה ראינו לפני המעבר, שרטטנו והצבתי מצפן ואת מפת הפנג שואי על השרטוט. בן זוגי, בכישוריו, הכין מניאטורות מגנטיות של כל חפצינו בקנה מידה. עתה החל משחק אמנות המיקום, אילו חפצים מתאימים לאילו חדרים. כמובן, התאמתי כיווני שינה ועבודה ומיני התחשבויות בהנחיות הפנג שואי. הקדשנו שבת למשחק זה, הגדולה צבעה את מניאטורת המיטה שלה, שולחן העבודה שלה, המיטה של אחותה התינוקת, וזו הייתה תרומתה.
בסופה של שבת, עמד ביתנו החדש עם חפצינו הישנים על מתקן DVD, ששימש כמגש מגנט. התרוממות רוח מהחיבור בין עבר-הווה-עתיד רחשה בבית.
אין בכוונתי לתאר תהליך אופורי. היו וצריכות להיות "נפילות". במצב הרוח, בתחושה שלעולם לא נסיים, בעייפות מצטברת, בהיצמדות לישן ולמוכר, במחלות אופייניות לשינויים מסוג זה. כפי שאמרתי, תהליך מאתגר. אך הייתה חמימות רבה מסביב וקהילה שעטפה אותנו באהבה ותמיכה. משפחה וחברים נרתמו לעזרה וזה מחמם את הלב.
כאן המקום להמליץ, כן להיעזר במי שמציע את עזרתו. אנשים מציעים כי הם באמת רוצים לעזור.
אני למדתי בתהליך הנוכחי לתת לאנשים לעזור או נכון יותר להגיד, להרחיב את מעגל העוזרים. זה עושה טוב גם לי וגם להם. הופתעתי לטובה לראות מהיכן מגיעות ההצעות. לא בכולן נעזרתי, אך היה משהו מרגיע מעצם האפשרות להרים טלפון ולדעת שיש שם מישהו כשצריך. יש גם מי שבא לעזור וחשב שזה שארז 3 ארגזים זו לא הייתה עזרה אך, זו בדיוק העזרה, אלו בדיוק הארגזים עליהם אתה "נשבר" ורוצה לצאת מהמשחק...
לא ויתרנו לעצמנו על מסיבת פרידה וזו הייתה נפלאה. לתת הזדמנות לחברים לבוא שוב וגם להיפרד מהבית בו ביקרו בעבר ואותו הם משייכים אלינו. לפתוח פתח לחידוש מפגשים עם אנשים שלא ראינו זה זמן רב וליצור בכך נקודת חיבור לבית החדש אליו עוברים.
זו האווירה שלקחנו איתנו למעוננו החדש.
כמה ימים לפני המעבר נסענו לנקות את הבית החדש. בעזרת צוות הפעולה הנכון התהליך היה כייפי ומהיר. לאחר הניקיון ערכתי טיהור מרחב בבית, לטובת הוצאת האנרגיות הלא רצויות והכנסת האנרגיות שלנו לבית.
ואחרון, בחירת התאריך.
בחרתי בקפידה את התאריך המתאים למעבר דירה.
כפי שאני רואה את הדברים, התאריך הנכון בהחלט זימן לנו הצלחה. למי שמכיר ולמי שלא, עמק הירדן ביולי-אוגוסט "מעט" חם... ביום המעבר הגענו לקיבוץ בשעת צהרים, שם קיבל את פנינו משב רוח (!) וסה"כ היה די נעים. זה היה היום הנוח ביותר לעונה מבחינת מזג אויר. למחרת זה כבר עניין אחר...
לסיכום, לעזוב בית זו כן חוכמה גדולה. כדאי לטפל בבית היטב עד לרגע העזיבה. זה עדיין הבית שלכם, עזבו אותו כפי שהייתם רוצים לקבל אותו, מסויד, נקי, מאיר פנים. מה שלא טופל בבית הישן, יעבור אתכם לבית החדש לכן, כדאי להקפיד ולקשור את הקצוות ובהתאם, משנה מקום בהחלט יהיה משנה מזל, או ממשיך מזל, ולטובה.
וכך, עברתי עיר אך כמובן יש לי קשר ישיר לחיפה וימי עבודה שם ובחלקים נוספים של הארץ הקטנטנה שלנו.
אז, להשתמע במדיה זו או אחרת.
איחולי שנת תשע"א משגשגת,
לילי מילת
החל מ 28 ביולי 2010, הכותבת הינה תושבת עמק הירדן. במהלך שתוכנן על פני שנים מבחינתנו, עברנו לדירה שכורה בקיבוץ דגניה ב', שם (או פה...) אנו מתעתדים לבנות את ביתנו.
אז, איך עוברים דירה? מה המשמעויות הנובעות מכך? כיצד משמרים את הטוב שיש לנו בבית אחד ולוקחים אותו לבית אחר? כיצד משאירים מאחור את הבלתי רצוי? כיצד "מכינים" את הבית החדש לקראת בואנו?
מעבר דירה משמעו לקחת את חיינו על כל תחומיהם, לעטוף, לקפל, לכווצ'ץ', להניח בארגזים, לדחוס בקופסאות., להביא אותם למקום חדש ולפרוש אותם. מהלך מאתגר, בהחלט מטלטל, מכאן נובע המתח, העליות והמורדות המאפיינים/ות את עוברי-הדירה.
עכשיו, זה יכול לקרות בבת אחת, מזמינים מובילים-אורזים, תוך יום וחצי הבית נארז ומפוזר מחדש. קצת כמו ניתוח קיסרי אלקטיבי, המהלך ידוע מראש, קצר, אך יש תקופת החלמה ארוכה. אפשרות נוספת הינה לקחת חודש או אפילו חודשיים אחורה, לעבור על החפצים, לשחרר לאחרים את המיותרים, להחליט מה נשאר עמנו. קצת כמו לידה נרתיקית ללא התערבות מכשירנית, לוקח זמן, את לא יודעת כמה זמן, אך (בדרך כלל) ההחלמה מהירה יותר.
לקחת זמן להיפרד מהבית, להיזכר מה הביא אותנו לכאן, היום הראשון שהגענו לבית, הציפיות שלנו, החלומות שלנו, אילו מתנות קיבלנו ממנו? לקחת זמן להיפרד מהבניין בו אנו גרים, ממערכת/ות היחסים עם השכנים, לראות איך ילדי הבניין גדלו , איך אנחנו גדלנו. לקחת זמן להיפרד מהרחוב, מהשכונה, מחנות המכולת, מבית הקפה השכונתי, לרכוש שמלה מחנות שאהבנו ופשוט לשטוף את העיניים במראה הרחוב שליווה אותנו במהלך מגורינו בבית הנוכחי.
את דירתנו השכורה בדגניה ראינו לפני המעבר, שרטטנו והצבתי מצפן ואת מפת הפנג שואי על השרטוט. בן זוגי, בכישוריו, הכין מניאטורות מגנטיות של כל חפצינו בקנה מידה. עתה החל משחק אמנות המיקום, אילו חפצים מתאימים לאילו חדרים. כמובן, התאמתי כיווני שינה ועבודה ומיני התחשבויות בהנחיות הפנג שואי. הקדשנו שבת למשחק זה, הגדולה צבעה את מניאטורת המיטה שלה, שולחן העבודה שלה, המיטה של אחותה התינוקת, וזו הייתה תרומתה.
בסופה של שבת, עמד ביתנו החדש עם חפצינו הישנים על מתקן DVD, ששימש כמגש מגנט. התרוממות רוח מהחיבור בין עבר-הווה-עתיד רחשה בבית.
אין בכוונתי לתאר תהליך אופורי. היו וצריכות להיות "נפילות". במצב הרוח, בתחושה שלעולם לא נסיים, בעייפות מצטברת, בהיצמדות לישן ולמוכר, במחלות אופייניות לשינויים מסוג זה. כפי שאמרתי, תהליך מאתגר. אך הייתה חמימות רבה מסביב וקהילה שעטפה אותנו באהבה ותמיכה. משפחה וחברים נרתמו לעזרה וזה מחמם את הלב.
כאן המקום להמליץ, כן להיעזר במי שמציע את עזרתו. אנשים מציעים כי הם באמת רוצים לעזור.
אני למדתי בתהליך הנוכחי לתת לאנשים לעזור או נכון יותר להגיד, להרחיב את מעגל העוזרים. זה עושה טוב גם לי וגם להם. הופתעתי לטובה לראות מהיכן מגיעות ההצעות. לא בכולן נעזרתי, אך היה משהו מרגיע מעצם האפשרות להרים טלפון ולדעת שיש שם מישהו כשצריך. יש גם מי שבא לעזור וחשב שזה שארז 3 ארגזים זו לא הייתה עזרה אך, זו בדיוק העזרה, אלו בדיוק הארגזים עליהם אתה "נשבר" ורוצה לצאת מהמשחק...
לא ויתרנו לעצמנו על מסיבת פרידה וזו הייתה נפלאה. לתת הזדמנות לחברים לבוא שוב וגם להיפרד מהבית בו ביקרו בעבר ואותו הם משייכים אלינו. לפתוח פתח לחידוש מפגשים עם אנשים שלא ראינו זה זמן רב וליצור בכך נקודת חיבור לבית החדש אליו עוברים.
זו האווירה שלקחנו איתנו למעוננו החדש.
כמה ימים לפני המעבר נסענו לנקות את הבית החדש. בעזרת צוות הפעולה הנכון התהליך היה כייפי ומהיר. לאחר הניקיון ערכתי טיהור מרחב בבית, לטובת הוצאת האנרגיות הלא רצויות והכנסת האנרגיות שלנו לבית.
ואחרון, בחירת התאריך.
בחרתי בקפידה את התאריך המתאים למעבר דירה.
כפי שאני רואה את הדברים, התאריך הנכון בהחלט זימן לנו הצלחה. למי שמכיר ולמי שלא, עמק הירדן ביולי-אוגוסט "מעט" חם... ביום המעבר הגענו לקיבוץ בשעת צהרים, שם קיבל את פנינו משב רוח (!) וסה"כ היה די נעים. זה היה היום הנוח ביותר לעונה מבחינת מזג אויר. למחרת זה כבר עניין אחר...
לסיכום, לעזוב בית זו כן חוכמה גדולה. כדאי לטפל בבית היטב עד לרגע העזיבה. זה עדיין הבית שלכם, עזבו אותו כפי שהייתם רוצים לקבל אותו, מסויד, נקי, מאיר פנים. מה שלא טופל בבית הישן, יעבור אתכם לבית החדש לכן, כדאי להקפיד ולקשור את הקצוות ובהתאם, משנה מקום בהחלט יהיה משנה מזל, או ממשיך מזל, ולטובה.
וכך, עברתי עיר אך כמובן יש לי קשר ישיר לחיפה וימי עבודה שם ובחלקים נוספים של הארץ הקטנטנה שלנו.
אז, להשתמע במדיה זו או אחרת.
איחולי שנת תשע"א משגשגת,
לילי מילת
