הגעתי למוסך לתקן את הרכב. שלא כמו במערכון של הגשש על המוסך, דווקא כאן הייתה חוויה טובה.
"האוטו עדיין באחריות", הוא אמר יותר מששאל. אמרתי שכן, ברור.
"איזו שנה הוא?"
"97'", עניתי בלי למצמץ אפילו.
לא הבנתי למה הוא מסתכל עליי בחצי חיוך. באמת שלא הבנתי.
ואז הבנתי. וצחקתי על עצמי ומיד תיקנתי, "2007".
הוא המשיך לחייך, כנראה חשב שאני מאריכה את הבדיחה.
לקח לי זמן ארוך מידי, לטעמי, להבין שהשנתון של האוטו הוא 2017.
למרות שצחקנו, בפנים התעוררה חרדה. לאן נעלמו 20 שנה? ככה בקלות?
הזמן.
כשהייתי בבית הספר היסודי, נהניתי כמו כל ילד נורמלי לצאת לחופש הגדול. אולם אחרי חודש, כנראה שלא כמו ילד נורמלי, חיכיתי כבר לחזור לבית הספר וחודש נראה לי כמו נצח. אני ממש זוכרת את התחושה של 'הזמן לא זז'.
היום? הזמן יורק לי בפרצוף ובורח. פתאום 97', פתאום 2017 ולמה נתקעתי ב2017 אם כבר נגמרת לי מול העיניים 2018?
מרגישה מרומה.
אולם יש לי הרגל טוב, שמיישר לי את הראש. אני עושה לעצמי דין וחשבון, לפחות פעמיים בשנה. היום הוא אחת הפעמים. ואני עומדת לברר כאן, לאן נעלמו ה3000 של שייקה מהגשש, יחד עם ה365 של 2018.
אם כשהתחלתי את 2018, מישהו היה אומר לי שסופסוף אסיים את הרומן שכתבתי במשך שנים ואשלח אותו לדרכו? הייתי קונה את זה.
אם ב-1.1.18, מישהי הייתה אומרת לי שהשנה, בתי הקטנה לא תהיה יותר אלרגית לחלב והלב שלי לא יפעם בחרדה בכל פעם שהיא לא תחת עיני הפקוחה עם אפיפן צמוד? הייתי אומרת שזהו, אפשר לסגור את השנה כי זה פשוט נפלא והחיים שלנו אכן השתנו ללא היכר מהמתנה הזו.
לו ב1.1.18, היה מגיע מלאך הכתיבה השומר ומיידע אותי, שלא רק שאסיים את הרומן הראשון שלי, גם אתחיל ספר חדש ואסיים (!) את הטיוטה הראשונה שלו בתוך 24 יום? הייתי אומרת לו שהוא צריך לעבור אצל הקב"ן השמימי בדרך הביתה.
אתם יכולים לקרוא על האתגר כאן: כך ניצחתי את הננורימו
זו הזדמנות להזמין אתכם להאזין מחר, 31.12.18, בשעה 21:00 לקול הכנרת, 106FM.
אודי אור המקסים מארח אותי ואת הספר (החדש עליו אני עובדת) בתוכנית שכולה מתרחשת על אדמת הירח.
קישורית לרדיו קול הכנרת: רדיו קול הכנרת
'את גם תכתבי סיפור באנגלית', המשיך מלאך הכתיבה בשלו, 'בעצמך, ללא מתרגמת, והוא ייבחר לאחד מהמומלצים ויפרסמו ראיון בו יבקשו ממך המלצות על כתיבה'.
כן, כן, למה לא? תזרה לי מלח על פצעי החלומות, הייתי אומרת לו.
אתם יכולים לקרוא אותו כאן: "מסטיק"
'מה עם שירה? את תכתבי שיר והוא יפורסם ואפילו יאהבו אותו'.
טוב, עכשיו אני יודעת שאתה מסתלבט, כיוון שמגיל 14 לא כתבתי שירים וגם אז הם לא היו משהו.
הנה השיר: "מתנפצת"
היו גם פרויקטים מעניינים בפנג שואי, הרצאות וסדנאות. היו גם דברים שרציתי ותכננתי ויצטרכו לחכות, כמו הולוג עליו סיפרתי לכם בעבר ועדיין לא השקתי אותו.
בעיקר, הייתה שנה שמחה. תודה לך 2018, תודה שהיית טובה אליי.
ומה יש לי לומר ל2019?
יש לי טיוטה לערוך, ספר חדש! מבטיחה לעבוד עליו ברצינות.
יהיה נחמד מצדך אם תדאגי ללחוש באוזני הוצאות הספרים שהרומן הביוגרפי ששלחתי להן הוא הדבר הבא.
זכרי שיש עוד בתים שזקוקים לביקור בית ממני. אני אשמח לתת להם אהבה ולשדרג את היחסים בינם לבין אלו שלנים וחיים בין האמות.
שמרי לי על אהוביי, על חבריי, על הטבע והיקום.
הזכירי לאנשים, שכולנו א-נשים, שיש בנו אהבה והיא תנצח.
אה, ואל תעלימי לי את ה3000 כל כך מהר. תני ליהנות, מה בוער לך?
שתהיה שנת 2019 ברוכה בטוב הבסיסי שבנו, שנדע לפזר יותר ממנו על הסביבה וגם על עצמנו.
ותהיו יותר נחמדים אליכם, אתם נפלאים ונפלאות.
שלכם,
לילי מילת
כדור הארץ כפי שצולם מאדמת הירח במשימות אפולו. מקור: נאס"א, NASA:
כדור הארץ כפי שצולם מאדמת הירח במשימות אפולו. מקור: נאס"א, NASA:
