מחשבות על תאומים,
עצים ושרשרת
רגע אחד חורפי, בעונה
הדי שחונה שעברה כאן, לקח את הברוש של המדינה סמוך למועד הולדתו ה70. אותו רגע לקח
אתו גם את הדקל שפל הצמרת של רחל המשוררת.
יש רגעים לא מתוכננים
כאלה שלוקחים מאתנו משהו שהיה משמעותי עבורנו, שסימל במקרה של הברוש תקומה ובמקרה
של רחל את עוצמת מילותיה. יש גם רגעים מתוכננים היטב שלוקחים סמלים, כמו הפיגוע
העצוב שגרם לקו האופק של מדינת ניו יורק להשתנות לתמיד כשבנייני התאומים הופלו.
התאומים היוו לא רק סמל סטטוס, הם היו סמל לעוצמה, למשהו בלתי מנוצח וכשנפלו, מעבר
כמובן לכאב העצום על האבדות שבנפש, נפלה רוחם של התושבים והפגיעות קיבלה מקום שלא
היה לה קודם.
סמלים. אנחנו אוגרים
סמלים ונשענים עליהם, איש אישה וסמלו או סמלה. אף הסקפטי הכי גדול בעולמינו ודאי
נאחז בסקפטיות כסמל וישמח למשל ללבוש חולצה עם כתובת המשדרת את דרכו. יש מי שמקיש
שלוש פעמים על העץ כדי לסמל את סילוקה של העין הרעה שעלולה לבוא אם לא ינקוש אותה
משם. יש מי שלא תצא לתחרות ריצה חשובה אם כובע המזל שלה לא יהיה עליה. יש אינסוף
וריאציות לסמלים קטנים וגדולים.
ליום הולדתי האחרון,
שחגגתי השבוע, קיבלתי במתנה מהוריי שרשרת. 'נו טוב, אז מה?' תשאלו. אז אני יכולה
לומר שקיבלתי שרשרת מתנה ולתאר את מראה ולספר על רמת "קרטיותה", אם ניתן
לומר כך בהאנשה אולם אל דאגה, אחסוך זאת מכם. מה שכן אספר הוא, שאת השרשרת הזו קנה
אבי שייבדל לחיים טובים וארוכים לאמי שתיבדל יחד אתו, לציון 20 שנות נישואים.
נישואים טובים, של אהבה, הבנה והערכה הדדית. אמי מצאה לנכון לתת לי משהו שכל-כך
סמלי עבורה ויקר לליבה והיא משתמשת בו תדיר, כדי להעביר לי את ברכת הזוגיות שלהם. זאת
כיוון שבאותו זמן חגגתי גם 20 שנות שותפות של אהבה עם האיש שלי ושאתי. מה שמשנה
כאן זו הסמליות ומבחינתי קיבלתי אוצר גדול במתנה.
בפנג שואי יש ענף שלם
המתייחס לתיקונים סמליים בבית או במקום העבודה. לחיזוק הזוגיות בחרו הסינים בסמל
של זוג ברווזים מנדרינים. זאת משום שכאשר מנדריני פוגש מנדרינית אצלו זה לעולמים
או לכל הפחות לעולם הנוכחי, הוא נשאר איתה ודבק בה עד הסוף. למשיכת שפע יש מי
שנושאים עמם מטבעות מתכת מיוחדים לשם כך. ממש לאחרונה פגשתי מישהי שהסתובבה עם
כאלו בארנקה. מיד משהתוודעה לעיסוקי, סיפרה לי איך חייה השתנו לטובה ביום בו החלה
לשאת את המטבעות בארנקה. היא שלפה את אותו ארנק ובייאוש הראתה לי את המטבעות
שנשברו שנתיים קודם לכן ומאז המזל הנאחס, לדבריה, רודף אותה. "אז למה? למה
לשמור משהו שבור?", שאלתי את השאלה הפשוטה והמתבקשת. תוך דקות היא זרקה את
המטבעות השבורים לוואדי ואיתם את הכוח המיותר שנתנה להם.
אל תעשו את זה. אל
תתנו למשהו דומם כזה כוח עליכם. סמל הוא טוב. הוא אפילו יכול להיות מצוין, כל עוד
אנחנו זוכרים שהוא סמל. הוא לא מחליט עלינו, אנחנו מחליטים עליו. ואם הסמל הלך,
בואו לא נלך יחד אתו לשם. דברים הולכים מחיינו, גם אנשים וחיות שאהבנו. אף אחד לא
הזמין אותנו להצטרף למסעו הסופי. אנחנו, שנשארנו כאן, נותרים עם הזיכרונות ואוספים
סמלים חדשים. הכל זמני וזה הכאב וגם היופי בעולם הזה.
אספו סמלים, אולם רק
את אלו הלוקחים אתכם קדימה או משהים אתכם במקום שנעים לכם להיות בו. אגב, יש אנשים
השומרים סמל ממשהו פחות טוב שקרה להם כדי לזכור ולעשות את חייהם הנוכחיים לטובים
יותר וזה מאוד יפה וחכם בעיניי.
אם אבד לכם סמל, אל
תאבדו את האמונה אתו, אחרי הכל, כל מה שאתם צריכים נמצא אצלכם בפנים➶
שלכם באהבה,
לילי מילת
