אומרים
שכדי להיות שמח, גם אם אתה ממש לא מרגיש ככה, חייךJ אם תחייך,
זה יפעיל אצלך את האנדורפינים המתאימים שיגרמו לך באמת להיות שמח. באנגלית אומרים
"fake it till you make it". זו משימה די
מאתגרת למישהו שחש עצבות עמוקה מכל סיבה שהיא.
אולם כן יש
דברים שיכולים להביא אותנו למחוז חפצנו, גם אם הוא נראה רחוק ומנוכר ונשגב למדי.
והנה
מצמצנו והאביב כבר כאן, צריך לנצל אותו. הוא קצר ולפני שנמצמץ שנית הוא יסתיים
לפני שנספיק ליהנות ממנו. אביב הוא אפשרויות
המגיעות אחרי שצלחנו את החורף, איש אישה והחורף שלו או שלה. הזדמנויות תמיד באות.
השאלה האם אנחנו בוחרים לעשות איתן משהו או שניתן להן לחלוף. הזדמנויות תמיד באות,
אך הן מעטות כמו האביב. צריך לזהות אותן, לקטוף אותן ולאחוז.
כדי שנזהה
את ההזדמנויות צריך שיהיה לנו חזון. מקום אליו אנחנו שואפים. איפה אתם רוצים
להיות? מה אתם רואים בעיני רוחכם כשאתם חולמים?
אי אפשר
לראות חזון ולהגיע אליו כהרף עין אבל אפשר וכדאי לחיות את החזון.
זה מתחיל
מחזון קצר מועד כמו זה שהיה לי בנוגע לצעידה יומיומית. תמיד ראיתי את עצמי בתנועה,
אני באה ממשפחה של צועדי-ים, אם ניתן לקרוא לנו כך-J עדיין, גם עם אהבתי
הגדולה לפעילות זו, שנים שלא הצלחתי להתמיד. ניסיתי אמצעי שכנוע עצמי רבים כמו: זה
בריא, זה שומר על כושר, ללכת כי כולם הולכים (את זה מראש הייתי צריכה לדעת שלא יעבוד,
כי מעולם לא הלכתי אחרי כולם) ועוד כל מיני כשלים. הבעיה הייתה שלא נתתי לעצמי את
הסיבה הנכונה. ברגע שהיא הופיעה, זה הסתדר -כאילו- ברגע. ללכת=מצב רוח טוב! אין
אחד שלא חווה רכבת של מצבי רוח, בדיוק כמו עונות השנה של ג'ים רוהן. התנועה לא
נותנת לאדם לשקוע במצולות הבאסה. כמו החיוך, זוז וישתפר מצב רוחך. לא יודעת, עבורי
זו הייתה סיבה מספיק טובה כדי שאתמיד בה כבר חודשים.
הסיבה אך
גם המחויבות. כשאנחנו מחויבים, יתהפך העולם ונתמיד. הלכתי עם כאב גב, הלכתי קפואה,
הלכתי בחום, נרטבתי לגמרי כמה פעמים ספורות שירד גשם השנה, הלכתי עם ובלי חשק.
אנחנו לא קמים בכל יום אותו אדם, לעיתים אנחנו לא יודעים איזו עונה נפגוש
כשנתעורר. עדיין, אפשר להחליט שיש דברים שאנחנו עושים בכל מקרה כי כשאנחנו
מקיימים, הם עושים לנו טוב, הם מקדמים אותנו לאותו חזון נשגב.
זו הייתה
דוגמה. לפניה, לא התעצלתי, ישבתי ורשמתי מהם הדברים שאם יתקיימו בעולמי, אהיה אדם
שמח יותר. אתם מבינים כבר שהשמחה זה עניין חשוב ורציני עבורי עם מידת הומור נאותה.
אחרי
שהייתה לי רשימה של שלושה נושאים מרכזיים, שוב לא התעצלתי ורשמתי מהן הפעולות שאני
צריכה לבצע, יום יום! כדי שאלך לישון עם סיפוק ועם הידיעה שעשיתי כמיטב יכולתי
באותו יום. הידיעה הזאת גורמת לי אושר ושינה רגועה יותר.
ואז הכרזתי
על חודש חמשת האתגרים, חלקת היו גדולים וחלקם קטנים, כמו לקרוא בכל יום פרק מספר
משעמם אך הכרחי למחקר עבור הספר אותו אני כותבת ושנמנעתי עד אז מלקרוא בו במשך
שלוש שנים (!) בהן שכב על המדף.
הכנתי טבלה
ובכל יום סימנתי V או X ליד כל אתגר. היו כאלה
שהיו קלים לי מהתחלה, מצחיק שדווקא לקרוא את הפרק היה קל כיוון שזה אתגר קצר טווח.
גם הליכה נכנסה די מהר למשוואת ההצלחה. אולם היו אתגרים קשים ויש לי בהם יותר X
מאשר V כמו: לשבת ולכתוב את הטיוטה השלישית של
הספר. זה קשה כי זה לטווח ארוך, כי אני לא יודעת מתי ואיך זה ייגמר. אולם, ברגע
שזה ברשימה ויש מחויבות – זה יקרה וזה כבר קורה!
בתחילת
השבוע, מיד עם תום פורים כמיטב המסורת, ישבתי על דף התכנון החודשי ורשמתי לי
משימות יומיות לטובת ריענון הבית לקראת האביב.
לא חשבתם
באמת שאחרי שהרבצתי בכם תורת החזון, אשאיר את הבית לנפשו, נכון?! J
יש לכם כמה
שבועות בהם שוק הכלור והדטרגנט מצמיח כנפיים כמו רד בול ואתם מוזמנים להצטרף
לחגיגה ולנצל את האביב. כל אחד וניקיונו הוא: פרויקטים נשכחים ונזנחים בביתכם,
אולי בעבודה אולי תכנית מגירה או טוב יותר סיפור במגירה שמחכה לראות אור, טיול
אביב עם הילד כי אתם רוצים להראות לו את הזריחה במצדה והשנים חולפות ומה קרה לכל
התוכניות שתכננתם לעשות כשיהיו לכם ילדים?
אז מה אתם
שולפים מהמגירה המאובקת, מנערים ויוצאים לדרך? מה הדבר שאם תשלימו או תתחילו עם
תחילת האביב ימלא את ליבכם? יאללה, בלי להתעצל, לכו על זה וגם אל תהיו קמצנים עליי
במילים, ספרו!
~שיהיה
לכם אביב ההתחלות הטובות והמבטיחות~
שלכם
באהבה,
לילי
מילת
בתמונה:
לולי, החתולה המהממת של קרן חברתי, שלא אכפת לה מיעדים וחזון. אז אני נותנת ללולי
להיות לולי ואני נשארת לילי, זו שעושה לפני שתרוויח את המנוחה הזו שנראית כל כך
מפתה.
