'לאן נעלמו 3000?!' – פנים לשנת 2019

הגעתי למוסך לתקן את הרכב. שלא כמו במערכון של הגשש על המוסך, דווקא כאן הייתה חוויה טובה. 

"האוטו עדיין באחריות", הוא אמר יותר מששאל. אמרתי שכן, ברור. 

"איזו שנה הוא?"

"97'", עניתי בלי למצמץ אפילו.

לא הבנתי למה הוא מסתכל עליי בחצי חיוך. באמת שלא הבנתי.

ואז הבנתי. וצחקתי על עצמי ומיד תיקנתי, "2007".

הוא המשיך לחייך, כנראה חשב שאני מאריכה את הבדיחה.

לקח לי זמן ארוך מידי, לטעמי, להבין שהשנתון של האוטו הוא 2017.

למרות שצחקנו, בפנים התעוררה חרדה. לאן נעלמו 20 שנה? ככה בקלות?

הזמן.

כשהייתי בבית הספר היסודי, נהניתי כמו כל ילד נורמלי לצאת לחופש הגדול. אולם אחרי חודש, כנראה שלא כמו ילד נורמלי, חיכיתי כבר לחזור לבית הספר וחודש נראה לי כמו נצח. אני ממש זוכרת את התחושה של 'הזמן לא זז'.

היום? הזמן יורק לי בפרצוף ובורח. פתאום 97', פתאום 2017 ולמה נתקעתי ב2017 אם כבר נגמרת לי מול העיניים 2018?

מרגישה מרומה.

אולם יש לי הרגל טוב, שמיישר לי את הראש. אני עושה לעצמי דין וחשבון, לפחות פעמיים בשנה. היום הוא אחת הפעמים. ואני עומדת לברר כאן, לאן נעלמו ה3000 של שייקה מהגשש, יחד עם ה365 של 2018.

אם כשהתחלתי את 2018, מישהו היה אומר לי שסופסוף אסיים את הרומן שכתבתי במשך שנים ואשלח אותו לדרכו? הייתי קונה את זה.

אם ב-1.1.18, מישהי הייתה אומרת לי שהשנה, בתי הקטנה לא תהיה יותר אלרגית לחלב והלב שלי לא יפעם בחרדה בכל פעם שהיא לא תחת עיני הפקוחה עם אפיפן צמוד? הייתי אומרת שזהו, אפשר לסגור את השנה כי זה פשוט נפלא והחיים שלנו אכן השתנו ללא היכר מהמתנה הזו.

לו ב1.1.18, היה מגיע מלאך הכתיבה השומר ומיידע אותי, שלא רק שאסיים את הרומן הראשון שלי, גם אתחיל ספר חדש ואסיים (!) את הטיוטה הראשונה שלו בתוך 24 יום? הייתי אומרת לו שהוא צריך לעבור אצל הקב"ן השמימי בדרך הביתה.

אתם יכולים לקרוא על האתגר כאן: כך ניצחתי את הננורימו

זו הזדמנות להזמין אתכם להאזין מחר, 31.12.18, בשעה 21:00 לקול הכנרת, 106FM.

אודי אור המקסים מארח אותי ואת הספר (החדש עליו אני עובדת) בתוכנית שכולה מתרחשת על אדמת הירח. 

קישורית לרדיו קול הכנרת: רדיו קול הכנרת

'את גם תכתבי סיפור באנגלית', המשיך מלאך הכתיבה בשלו, 'בעצמך, ללא מתרגמת, והוא ייבחר לאחד מהמומלצים ויפרסמו ראיון בו יבקשו ממך המלצות על כתיבה'. 

כן, כן, למה לא? תזרה לי מלח על פצעי החלומות, הייתי אומרת לו.

אתם יכולים לקרוא אותו כאן: "מסטיק"

'מה עם שירה? את תכתבי שיר והוא יפורסם ואפילו יאהבו אותו'. 

טוב, עכשיו אני יודעת שאתה מסתלבט, כיוון שמגיל 14 לא כתבתי שירים וגם אז הם לא היו משהו.

הנה השיר: "מתנפצת" 

היו גם פרויקטים מעניינים בפנג שואי, הרצאות וסדנאות. היו גם דברים שרציתי ותכננתי ויצטרכו לחכות, כמו הולוג עליו סיפרתי לכם בעבר ועדיין לא השקתי אותו.

בעיקר, הייתה שנה שמחה. תודה לך 2018, תודה שהיית טובה אליי.

ומה יש לי לומר ל2019?

יש לי טיוטה לערוך, ספר חדש! מבטיחה לעבוד עליו ברצינות.

יהיה נחמד מצדך אם תדאגי ללחוש באוזני הוצאות הספרים שהרומן הביוגרפי ששלחתי להן הוא הדבר הבא.

זכרי שיש עוד בתים שזקוקים לביקור בית ממני. אני אשמח לתת להם אהבה ולשדרג את היחסים בינם לבין אלו שלנים וחיים בין האמות. 

שמרי לי על אהוביי, על חבריי, על הטבע והיקום.

הזכירי לאנשים, שכולנו א-נשים, שיש בנו אהבה והיא תנצח.

אה, ואל תעלימי לי את ה3000 כל כך מהר. תני ליהנות, מה בוער לך?

שתהיה שנת 2019 ברוכה בטוב הבסיסי שבנו, שנדע לפזר יותר ממנו על הסביבה וגם על עצמנו.

ותהיו יותר נחמדים אליכם, אתם נפלאים ונפלאות. 

שלכם,

לילי מילת

כדור הארץ כפי שצולם מאדמת הירח במשימות אפולו. מקור: נאס"א, NASA: 

הומו ספיינס הראשונה היתה פולניה ~ אגרת תשע"ט

"I don't go to sleep when I'm tired, I go to sleep when I'm done" (E.T)

היו ימים בשנה שחלפה שעבדתי ממש כך. הולכת לישון רק כשסיימתי את "הרשימה". אלו ימים בהם הגוף כואב פיזית ואני מושכת עוד קצת, כי תמיד אפשר עוד. להמשיך להגשים מטרות, מטלות. בסוף יום כזה אני לא נכנסת למיטה, אני צונחת אליה. אלו ימים בהם אני נרדמת עם חיוך תשוש ומתעוררת עם חיוך מסופק.

אולם רוב הימים? 

רוב הימים אני מתעוררת וישר מתחילה בשחרית קריאה של כל רשימת המכולת של כשלונות יום האתמול. לא כתבת מספיק, לא סיימת את השרטוט בזמן, לא טילפנת, לא שלחת, לא חייכת, לא סידרת, לא קראת ובכלל, נשמת יותר מידי, תתאפסי על עצמך! 

אם מישהו היה מתנהג ככה לחברים שלי, כבר הייתי מיישרת אותו ואת הרשימה השחורה שלו. אז למה ככה? אז, זהו, שהגעתי למסקנה, מאחר ואין לי בדנ"א הנראה לעין את פולין, מן הסתם יש לי את זה בדנ"א הלא נראה לעין. אי לכך ובהתאם לזאת, המסקנה כפי שמציינת הכותרת היא שהומו ספיינס האֵם היתה פולניה ביג טיים.

לקראת השנה החדשה שאלתי אותי איזו מן חברה אני לעצמי? אני לא אומרת שצריך פוצי-מוצי ואני הכי גאון ואולי גם ג'ון בריון אבל, דחילאק לילי, יהרוג אותך להיות נחמדה לחברת עצמך? אז זו החלטה ראשונה ואני מציעה גם לכם לבדוק, כי אם זה בדנ"א הסמוי מן העין, גם לכם יש את זה ברמות אלו או אחרות.

לשמור על טוהר המילה, לא להניח הנחות, לא לקחת דברים באופן אישי ולעשות כמיטב יכולתך. זוכרים "ארבע ההסכמות"? כבר חפרתי לכם רבות בעניין ספרו הקטן של דון מיגל רואיז. ואני, ששנים משננת ומתאמנת את ההסכמות מצאתי אותי בסיטואציה של לא אחת ולא שתיים אלא עברתי ארבע עברות תנועה הסכמתיות. בשנה האחרונה הפסדתי קשר שהיה חשוב לי בגלל שנעלבתי מדברים שלא היו קשורים אליי (לקחתי באופן אישי), הנחתי הנחות שלא היו ולא נבראו, עשיתי יותר מידי ולא את הדברים הנכונים ואחרון והכי קשה להודות, לא שמרתי על טוהר המילה. זה לא שדיברתי רעות, להיפך. אולם, זה חשוב להבין, שגם אם כוונותינו טובות, צריך להימנע מלדבר בגוף שלישי ככל האפשר. אני מאוד מקפידה על כך, ודאי מי מכם שהם לקוחותיי יודעים זאת, שאני אף פעם לא אומרת אפילו מיהם לקוחותיי. והנה, בעניין אישי זה, טעיתי. 

לקח לי זמן רב להבין בכלל שטעיתי ואני מניחה שייקח זמן רב לתקן ואני צריכה להשלים עם זה שלעיתים אי אפשר ממש לתקן, אבל כן אפשר לעשות כמיטב יכולתי בעניין-:) 

אם כך, אפשר להבין שההחלטה השנייה שלי היא לרענן את ארבע ההסכמות.

בשנה שחלפה, כתבתי יומיום, צעדתי צעידות בוקר קבועות, כתבתי סיפורים רבים, חלקם התפרסמו ורובם נדחו, עסקתי בפרוייקטים מעניינים בפנג שואי, העברתי הרצאות ומפגשים ו... סיימתי בשעה טובה לשכתב בשלישית(!) את רומן ביכוריי. אחרי סוכות אשלח אותו לשלום ולברכה ונקווה שגם להצלחה והוא ינסה את מזלו בהוצאות הספרים.

כשסיימתי את הכתיבה, הרימה אותי האופוריה על הענן וזו באמת תחושה נפלאה מהולה בתחושת הצלחה ובעיקר הקלה מעצם הידיעה שיכולתי לסיים משהו שלא נראה היה לי שאסיים באמת.

אחרי מספר ימים הורידה אותי מטה תחושת ריקנות. חשתי כהלך במדבר וזה לא דבר טוב אצלי כי אני לא אוהבת מדבר! מתנצלת לחובבי הז'אנר כולל האיש, שאוהבים את אינסוף ה"רק חול וחול". 

חזרתי מצעידת בוקר ונעצרתי למראה גינת הבית שלבשה עירום. סופסוף התפנינו ותקצבנו את נושא הגינה. התמזל מזלנו ויש לנו גנן נהדר. כפי שאני חוזרת ואומרת, אנשים שאוהבים את עבודתם תמיד יעשו עבודה מצויינת, אחרים יעשו מקסימום עבודה טובה. בכל אופן, לפני שזורעים, שותלים ונוטעים צריך לנקות. הניקיון השאיר את הגינה ריקה וחשופה בדיוק כפי שהרגשתי.

כך נולד הולוג (וידאו-בלוג) שלי לשנה החדשה,

Lili of the (Jordan) Valley

את מוזמנים להצצה של 6 שניות למה שצילמה וערכה בכורתי, אלמוג.

אחרי החגים יצא הולוג לאור, אחת לשבוע, דקה אחת, אינסטגרם ופייסבוק.

אפשר לעקוב אחריי בלילי מילת בפייסבוק ו/או ב @lilimaylat באינסטגרם

אני מאחלת לכם שנה ברוכה בעשייה שאתם אוהבים ונהנים לעשות ולזכור שגם אם אנחנו עוסקים במה שאהבנו עדיין יהיו דברים שיהיה פחות כייף לעשות אבל כמו שנאמר, "אם אתה רוצה להתקדם בחיים, עשה את מה שהכי לא מתחשק לך" וזה עוד משהו שסיגלתי לי בשנה האחרונה ואני מתכננת לתת לזה זרקור בשנה הקרובה. הן אם זה דבר קטן והן אם זה דבר שנמשך שנים, אני בוחרת מ"רשימת המעצבנים" ומבצעת. נסו, זה ממכר. רק אתמול החלטתי לעשות אחד כזה ועשיתי שלושה!

ספרו איך אתם מתכוננים לשנה החדשה ואיך שלא יהיה, שתהיה לכם הכי טובה שהייתה!!!

באהבה,

לילי מילת

"מסטיק", סיפור נבחר בתחרות סיפורים קצרים בלונדון

The London Independent Story Prize
Recommended Story 

Chewing Gum by Lili Maylat from Israel

So, you're asking what I remember from that day?

Well, I'm eleven, skinny… no, better say Human skeleton. It's a good expression you know? Because you can see the human but you can also see his skeleton. When I looked at my ribs, I could see them clearly.

Although I was hungry, our body as it formed at the extermination camp fascinated me. At first, we all looked the same but as time went by and more bones revealed I noticed the differences between us. At some point, I could tell who is who by the bones structure.  Maybe that's what later made me a specialist in Musculoskeletal Medicine.

To answer your question, when I got out of Auschwitz, I remember one American soldier. He was standing in front of me, chewing. He didn't stop chewing. I was hypnotized by his chewing and didn't notice I was coming closer to him.

He stopped chewing and smiled. He took out something from his pocket and offered it to me. I didn't take it.

He peeled the wrapping and put the thing in his mouth. He was chewing again. He then said: "GUM".​​ He repeated the word again slowly. Gum. Then he took the gum out of his mouth showing it to me before putting it back. Yuk.

It was my first encounter with chewing gum. We never had those in Poland.​​

When he gave me a new gum, I took it. I peeled the wrapping carefully and put the gum in my mouth. It was hard at the beginning and became softer when I chewed it, the mint flavor spreading in my mouth. Then I took it out of my mouth looked at it and put it back.

The American soldier laughed and caressed my bald head.

~~~

לראיון באתר של LISP:

LISP Interview

האתר של תחרות הסיפורים הקצרים:

The London Independent Story Prize

איך נפלו סמלים?

מחשבות על תאומים, עצים ושרשרת

רגע אחד חורפי, בעונה הדי שחונה שעברה כאן, לקח את הברוש של המדינה סמוך למועד הולדתו ה70. אותו רגע לקח אתו גם את הדקל שפל הצמרת של רחל המשוררת.

יש רגעים לא מתוכננים כאלה שלוקחים מאתנו משהו שהיה משמעותי עבורנו, שסימל במקרה של הברוש תקומה ובמקרה של רחל את עוצמת מילותיה. יש גם רגעים מתוכננים היטב שלוקחים סמלים, כמו הפיגוע העצוב שגרם לקו האופק של מדינת ניו יורק להשתנות לתמיד כשבנייני התאומים הופלו. התאומים היוו לא רק סמל סטטוס, הם היו סמל לעוצמה, למשהו בלתי מנוצח וכשנפלו, מעבר כמובן לכאב העצום על האבדות שבנפש, נפלה רוחם של התושבים והפגיעות קיבלה מקום שלא היה לה קודם.

סמלים. אנחנו אוגרים סמלים ונשענים עליהם, איש אישה וסמלו או סמלה. אף הסקפטי הכי גדול בעולמינו ודאי נאחז בסקפטיות כסמל וישמח למשל ללבוש חולצה עם כתובת המשדרת את דרכו. יש מי שמקיש שלוש פעמים על העץ כדי לסמל את סילוקה של העין הרעה שעלולה לבוא אם לא ינקוש אותה משם. יש מי שלא תצא לתחרות ריצה חשובה אם כובע המזל שלה לא יהיה עליה. יש אינסוף וריאציות לסמלים קטנים וגדולים.

ליום הולדתי האחרון, שחגגתי השבוע, קיבלתי במתנה מהוריי שרשרת. 'נו טוב, אז מה?' תשאלו. אז אני יכולה לומר שקיבלתי שרשרת מתנה ולתאר את מראה ולספר על רמת "קרטיותה", אם ניתן לומר כך בהאנשה אולם אל דאגה, אחסוך זאת מכם. מה שכן אספר הוא, שאת השרשרת הזו קנה אבי שייבדל לחיים טובים וארוכים לאמי שתיבדל יחד אתו, לציון 20 שנות נישואים. נישואים טובים, של אהבה, הבנה והערכה הדדית. אמי מצאה לנכון לתת לי משהו שכל-כך סמלי עבורה ויקר לליבה והיא משתמשת בו תדיר, כדי להעביר לי את ברכת הזוגיות שלהם. זאת כיוון שבאותו זמן חגגתי גם 20 שנות שותפות של אהבה עם האיש שלי ושאתי. מה שמשנה כאן זו הסמליות ומבחינתי קיבלתי אוצר גדול במתנה.

בפנג שואי יש ענף שלם המתייחס לתיקונים סמליים בבית או במקום העבודה. לחיזוק הזוגיות בחרו הסינים בסמל של זוג ברווזים מנדרינים. זאת משום שכאשר מנדריני פוגש מנדרינית אצלו זה לעולמים או לכל הפחות לעולם הנוכחי, הוא נשאר איתה ודבק בה עד הסוף. למשיכת שפע יש מי שנושאים עמם מטבעות מתכת מיוחדים לשם כך. ממש לאחרונה פגשתי מישהי שהסתובבה עם כאלו בארנקה. מיד משהתוודעה לעיסוקי, סיפרה לי איך חייה השתנו לטובה ביום בו החלה לשאת את המטבעות בארנקה. היא שלפה את אותו ארנק ובייאוש הראתה לי את המטבעות שנשברו שנתיים קודם לכן ומאז המזל הנאחס, לדבריה, רודף אותה. "אז למה? למה לשמור משהו שבור?", שאלתי את השאלה הפשוטה והמתבקשת. תוך דקות היא זרקה את המטבעות השבורים לוואדי ואיתם את הכוח המיותר שנתנה להם.

אל תעשו את זה. אל תתנו למשהו דומם כזה כוח עליכם. סמל הוא טוב. הוא אפילו יכול להיות מצוין, כל עוד אנחנו זוכרים שהוא סמל. הוא לא מחליט עלינו, אנחנו מחליטים עליו. ואם הסמל הלך, בואו לא נלך יחד אתו לשם. דברים הולכים מחיינו, גם אנשים וחיות שאהבנו. אף אחד לא הזמין אותנו להצטרף למסעו הסופי. אנחנו, שנשארנו כאן, נותרים עם הזיכרונות ואוספים סמלים חדשים. הכל זמני וזה הכאב וגם היופי בעולם הזה.  

   

אספו סמלים, אולם רק את אלו הלוקחים אתכם קדימה או משהים אתכם במקום שנעים לכם להיות בו. אגב, יש אנשים השומרים סמל ממשהו פחות טוב שקרה להם כדי לזכור ולעשות את חייהם הנוכחיים לטובים יותר וזה מאוד יפה וחכם בעיניי.

אם אבד לכם סמל, אל תאבדו את האמונה אתו, אחרי הכל, כל מה שאתם צריכים נמצא אצלכם בפנים➶

שלכם באהבה,

                    לילי מילת

לולי או לילי? זו השאלה

אומרים שכדי להיות שמח, גם אם אתה ממש לא מרגיש ככה, חייךJ אם תחייך, זה יפעיל אצלך את האנדורפינים המתאימים שיגרמו לך באמת להיות שמח. באנגלית אומרים "fake it till you make it". זו משימה די מאתגרת למישהו שחש עצבות עמוקה מכל סיבה שהיא.

אולם כן יש דברים שיכולים להביא אותנו למחוז חפצנו, גם אם הוא נראה רחוק ומנוכר ונשגב למדי. 

ג'ים רוהן תיאר יפה את החיים והעסקים כעונות השנה המתחלפות. אי אפשר לשנות את המחזוריות, היא תתרחש בכל מקרה, אבל כן אפשר לשנות את עצמנו. צריך לדעת להתמודד עם החורף, הוא מגיע מיד לאחר הסתיו. בכל פעם מחדש. יש חורפים קשים, יש קלים, כמו שהיה שלנו השנה בעמק הירדן, אבל יש חורף בכל מקרה ואיך שלא נסובב את זה.

והנה מצמצנו והאביב כבר כאן, צריך לנצל אותו. הוא קצר ולפני שנמצמץ שנית הוא יסתיים לפני שנספיק ליהנות ממנו. אביב הוא אפשרויות המגיעות אחרי שצלחנו את החורף, איש אישה והחורף שלו או שלה. הזדמנויות תמיד באות. השאלה האם אנחנו בוחרים לעשות איתן משהו או שניתן להן לחלוף. הזדמנויות תמיד באות, אך הן מעטות כמו האביב. צריך לזהות אותן, לקטוף אותן ולאחוז.

כדי שנזהה את ההזדמנויות צריך שיהיה לנו חזון. מקום אליו אנחנו שואפים. איפה אתם רוצים להיות? מה אתם רואים בעיני רוחכם כשאתם חולמים?

אי אפשר לראות חזון ולהגיע אליו כהרף עין אבל אפשר וכדאי לחיות את החזון.

זה מתחיל מחזון קצר מועד כמו זה שהיה לי בנוגע לצעידה יומיומית. תמיד ראיתי את עצמי בתנועה, אני באה ממשפחה של צועדי-ים, אם ניתן לקרוא לנו כך-J עדיין, גם עם אהבתי הגדולה לפעילות זו, שנים שלא הצלחתי להתמיד. ניסיתי אמצעי שכנוע עצמי רבים כמו: זה בריא, זה שומר על כושר, ללכת כי כולם הולכים (את זה מראש הייתי צריכה לדעת שלא יעבוד, כי מעולם לא הלכתי אחרי כולם) ועוד כל מיני כשלים. הבעיה הייתה שלא נתתי לעצמי את הסיבה הנכונה. ברגע שהיא הופיעה, זה הסתדר -כאילו- ברגע. ללכת=מצב רוח טוב! אין אחד שלא חווה רכבת של מצבי רוח, בדיוק כמו עונות השנה של ג'ים רוהן. התנועה לא נותנת לאדם לשקוע במצולות הבאסה. כמו החיוך, זוז וישתפר מצב רוחך. לא יודעת, עבורי זו הייתה סיבה מספיק טובה כדי שאתמיד בה כבר חודשים.

הסיבה אך גם המחויבות. כשאנחנו מחויבים, יתהפך העולם ונתמיד. הלכתי עם כאב גב, הלכתי קפואה, הלכתי בחום, נרטבתי לגמרי כמה פעמים ספורות שירד גשם השנה, הלכתי עם ובלי חשק. אנחנו לא קמים בכל יום אותו אדם, לעיתים אנחנו לא יודעים איזו עונה נפגוש כשנתעורר. עדיין, אפשר להחליט שיש דברים שאנחנו עושים בכל מקרה כי כשאנחנו מקיימים, הם עושים לנו טוב, הם מקדמים אותנו לאותו חזון נשגב.

זו הייתה דוגמה. לפניה, לא התעצלתי, ישבתי ורשמתי מהם הדברים שאם יתקיימו בעולמי, אהיה אדם שמח יותר. אתם מבינים כבר שהשמחה זה עניין חשוב ורציני עבורי עם מידת הומור נאותה.

אחרי שהייתה לי רשימה של שלושה נושאים מרכזיים, שוב לא התעצלתי ורשמתי מהן הפעולות שאני צריכה לבצע, יום יום! כדי שאלך לישון עם סיפוק ועם הידיעה שעשיתי כמיטב יכולתי באותו יום. הידיעה הזאת גורמת לי אושר ושינה רגועה יותר.

ואז הכרזתי על חודש חמשת האתגרים, חלקת היו גדולים וחלקם קטנים, כמו לקרוא בכל יום פרק מספר משעמם אך הכרחי למחקר עבור הספר אותו אני כותבת ושנמנעתי עד אז מלקרוא בו במשך שלוש שנים (!) בהן שכב על המדף.

הכנתי טבלה ובכל יום סימנתי V או X ליד כל אתגר. היו כאלה שהיו קלים לי מהתחלה, מצחיק שדווקא לקרוא את הפרק היה קל כיוון שזה אתגר קצר טווח. גם הליכה נכנסה די מהר למשוואת ההצלחה. אולם היו אתגרים קשים ויש לי בהם יותר X מאשר V כמו: לשבת ולכתוב את הטיוטה השלישית של הספר. זה קשה כי זה לטווח ארוך, כי אני לא יודעת מתי ואיך זה ייגמר. אולם, ברגע שזה ברשימה ויש מחויבות – זה יקרה וזה כבר קורה!

בתחילת השבוע, מיד עם תום פורים כמיטב המסורת, ישבתי על דף התכנון החודשי ורשמתי לי משימות יומיות לטובת ריענון הבית לקראת האביב.

לא חשבתם באמת שאחרי שהרבצתי בכם תורת החזון, אשאיר את הבית לנפשו, נכון?! J

יש לכם כמה שבועות בהם שוק הכלור והדטרגנט מצמיח כנפיים כמו רד בול ואתם מוזמנים להצטרף לחגיגה ולנצל את האביב. כל אחד וניקיונו הוא: פרויקטים נשכחים ונזנחים בביתכם, אולי בעבודה אולי תכנית מגירה או טוב יותר סיפור במגירה שמחכה לראות אור, טיול אביב עם הילד כי אתם רוצים להראות לו את הזריחה במצדה והשנים חולפות ומה קרה לכל התוכניות שתכננתם לעשות כשיהיו לכם ילדים?

אז מה אתם שולפים מהמגירה המאובקת, מנערים ויוצאים לדרך? מה הדבר שאם תשלימו או תתחילו עם תחילת האביב ימלא את ליבכם? יאללה, בלי להתעצל, לכו על זה וגם אל תהיו קמצנים עליי במילים, ספרו!

~שיהיה לכם אביב ההתחלות הטובות והמבטיחות~

שלכם באהבה,

לילי מילת

בתמונה: לולי, החתולה המהממת של קרן חברתי, שלא אכפת לה מיעדים וחזון. אז אני נותנת ללולי להיות לולי ואני נשארת לילי, זו שעושה לפני שתרוויח את המנוחה הזו שנראית כל כך מפתה.

איזה מן חבר אתה? שנת הכלב בפתח

היא נחתה בישראל מפריז, עם החיוך המקסים שלה והנמרצות מעוררת ההשראה. התאהבתי. 
אחריה ואולי מעט לפניה הזמינה אותי הרכש החדש ממנהטן לחג ההודיה. עשרים פלוס שנים אחר כך אני עדיין מתביישת ובגלל זה אכתוב את זה דווקא, שלא ידעתי מה זה חג ההודיה. אבל רציתי לדעת.
שלוש חברות, שפת אם צרפתית, שפת אם אנגלית ושפת אם עברית, ימצאו בשנים שתבואנה אחרי את הקשר המיוחד הזה של משולש שווה צלעות, שמשלים למשהו שנעים להיות בו. 

בגלגל המזלות הסיני יש 12 חיות המנהלות מערכות יחסים זו עם זו. כמו בחיים, היחסים יכולים להיות טובים, הרסניים או סתמיים ויש גם חברויות סודיות ותככים. 

המשולש הנפלא שזכיתי בו, מקביל לחברות המשולשת של הכלב, הנמר והסוס. כשהם נפגשים זו שלמות.

ב4.2.2018 תתחיל על-פי המסורת הסינית שנת כלב האדמה. כל מי שיוולד מתאריך זה ואילך יהיה מזל כלב או כפי שהוא מכונה בסין "לובש המדים" בשל היותו נאמן לרעיון, לדגל, לאומה, לבית, ללאום. אם היה נולד בסין העתיקה, היה מגוייס לעבודות בשירות הציבורי ובצבא.

האם הכלב יודע תמיד לבחור את חבריו? לא ממש.

כשהכלב פוגש בכבשה הם יהרסו זה את זה נפשית וימצאו את עצמם על ספת הפסיכולוג. מכירים כאלה בחייכם?

יש חברויות שנהרסות בגלל גורם שלישי. לעיתים יבחר הכלב בחבר כמו התרנגול אבל יגלה שהתרנגול בכלל בן-זוג סודי של הדרקון שהוא אוייב של הכלב. מזכיר לי קצת את אלו שמחרימים זמרים שהם אוהבים, כי הם באים להופיע בישראל. 

יש חברים שאנחנו חברים שלהם רק בשל היותם שכנים, או עובדים באותה חברה. לא בטוח שהיינו מתחברים דווקא איתם והם איתנו אבל הקרבה הגאוגרפית הביאה אותם לחיינו. כך לכלב יש את הקוף, החזיר והתרנגול וזה כמובן עד שהוא מגלה שהתרנגול בן-זוג סודי של הדרקון, כמו שהבנו קודם. 

אם מדברים על הכלב והדרקון אז, כשכלב פוגש בדרקון זו התנגשות חזיתית שלא היינו רוצים להיות בקרבתה, קצת כמו קווין ואן-אריק שפגש ביוקוזונה או שזה היה האנדרטייקר, או שאני מתבלבלת בין כוכבי הWWF ובכלל מסגירה את גילי-:)

אתם יודעים, הבגדדים יכולים לריב אחד עם השני וזה ייקח שנים עד שישלימו ולפעמים דורות. ראינו את זה בסרט הנפלא של קובי ורועי פרג', "פוטו פרג'". אבי האהוב, שיבדל לחיים ארוכים, גם הוא תוצרת בבל, סיפר לי על אחיו ואחותו הגדולה שהיו בסכסוך ממושך של שנים. אבא בדרך השלום שלו שחריגה בקרב אנשי עירו, הערים עליהם והשלים ביניהם. אני חושבת שעד לכתם לא ידעו שהוא זה שסידר את העניין.

כמו השופט שמפריד בין מתאבקי הרסלינג הניצים וכמו אבא שנמאס לו מהאחים המסוכסכים, כך הארנבת שהיא החברה הסודית של הכלב, באה לעזרה כשהכלב והדרקון מתגוששים.

אז חוץ מללמוד קצת על החיות הסיניות, מה אברך אתכם בשנת כלב זו?

עוררו אמון, היו אמיצים, נחושים ובעלי כושר התמדה כמו הכלב. 

היו חמים ונדיבים כמותו, הקיפו עצמכם במשפחה ו/או חברים אוהבים, אך שלא כמו הכלב, הנותן לדאגות ולחרדות לשלוט עליו, היו מאושרים עם שלכם, היו נאמנים, בנו את ביתכם באהבה ושיהיה מבצרכם.

ביום שני הקרוב, 5.2.18, היום הראשון של שנת הכלב 2018, נחגוג בשידור חי ברדיו קול הכנרת, בתוכניתו של אודי אור "תגבירו", עם שירים בנושא כלבים (ויש הרבה!), סיפורים ומיתוסים, אתם מוזמנים להצטרף בקישורית: 
רדיו קול הכנרת

היו טובים, היו חברים טובים. חבר טוב זה הכי בעולם. חבר טוב זה מישהו שבחרתם אותו והוא בחר אתכם ואתם אוהבים מבחירה. יש לזה כוח, יש לזה עוצמה וכדאי לשמור על זה.

תודה לכל חבריי וחברותיי, אני מוקירה אתכם ומודה לכם ועליכם ❤

שתהיה לכם שנת כלב מלאה נביחות של שמחה🐕

באהבה,

לילי מילת

מתוך ספרי "בית התאומים המסתובב" באיורה של שרי ערן-הרשקוביץ שהיטיבה להביע באיור את המילים ואת הכלב שתוחב אפו אל הקשת או אולי מרחרח אותה-:)