13.8.12
הרהורים על משמעות הזמן והחופש
יש לי זמן.יש לי זמן לעבוד, זמן לתחזק את בית החלומות, זמן לבלות עם בנותיי, זמן לחיות וזמן להרהר.
חיי בנויים כך, שלמעט בלת"מים המהווים עשרה אחוזים מהזמן בשנה ובהם הביטוי "אין זמן" מתנחל בחצרי, אני יכולה לבחור למה להקדיש את אותו זמן.
אני מודעת לכך, שעצם השימוש במילה זמן מעורר אנטגוניזם אצלי ואצל רבים מכם. כל הזמן מדברים איתנו על הזמן: אין זמן, יש זמן, ניהול זמן, זמן זה כסף, זמננו תם ו...חבל על הזמן.
תהיתי למה משתמשים בלהקדיש זמן למישהו או משהו? בעצם הזמן דבר קדוש וכשאנחנו טורחים זמן סביב נושא או מושא מסויים, אנחנו בעצם מתייחסים אליו, אנחנו מקדשים אותו.
חשבתם פעם על כך שכשאנחנו נותנים מזמננו להקשיב באיוולות ומעשיות על האחר, נותנים מזמננו לקריאת הסיקור העשירי (מזווית שונה כמובן...) של אירוע שקרה, נותנים מזמננו לצפייה בסדרת טלויזיה משמימה, אנחנו בעצם מקדשים את אותם דברים? חשבתם פעם על כך שכשאנחנו נותנים מזמננו להטות אוזן קשבת לזקן השבט ולסיפוריו המלמדים, נותנים מזמננו להכנת ארוחה משותפת עם ילדינו, נותנים מזמננו לבילוי עם האיש או האישה, נותנים מזמננו לטיול בסביבה, אנחנו בעצם מקדשים את אותם דברים?
מה מעניינת העובדה, שכאשר יש שפע של זמן, הבלאגן חוגג. כאילו שוחרר הפקק השומר על הגזים שלא יברחו מבקבוק הקוקה-קולה ואז אתה צובר דברים, משימות ואבק ובסופו של יום מצא את עצמך בידיעה המרה, מרה בדיוק כמו שקוקה-קולה ללא גז פעיל אינה עריבה לחיך, שלא עשית כמיטב יכולתך כדי להפיק מהזמן הזה, שהיה לך בשפע, את המיטב. בעצם עשית הכל כדי להביא את עצמך בדיוק לנקודה בה יהיה לחץ של זמן ואז, תבצע את המשימות באופן המיטבי. כי אתה זקוק לגזים האלה, לכללים שאתה גופך קבעת, כי איכשהו, דווקא בתוכם אתה יכול לפעול בחופשיות.
דפנה ארמוני שרה את שכתב שלום חנוך "מה זה חופש? מה עושים איתו?". פתאום, מעניין שזה בא לנו פתאום, כי הרי זה קורה כל שנה שילדינו יוצאים לחופשה ואנחנו איתם. חלקנו לשבוע, חלקנו לשבועיים ויש שיצאו איתם לחודשיים. ואז, יש חופש ואנחנו כמו הציפור הקטנה בשיר, שפתחו לה את דלת היציאה והיא בוחרת להישאר, כי מה זה חופש ומה בעצם עושים איתו?
החופש של ילדינו נתפס כ"גזלן של הזמן" שלנו, כאילו זה בלת"ם שלא צפינו שיגיע. בסוף אנחנו מתמודדים, החכמים שבינינו מתכננים ואפילו...נהנים. אבל מה זה אומר עלינו, שבסופו של יום/או של חופש, אנחנו מדברים על חזרה לשגרה כמשהו מבורך? אפילו ילדינו, חלקם בגלוי וחלקם לא יודו לעולם, שמחים לחזור לבית הספר ולגן (לפחות ליום הראשון...).
בעבודתי אני פוגשת אנשים שונים ומעניינים. יש עניין שחלקם שותפים לו וזה החשש שאגיד להם משהו, איזשהו חוק בו לא יוכלו לעמוד ושיגזול מהם משהו חשוב להם כמו החופש לבחור. אני מסבירה, שאני לא "אומרת", אני ממליצה וכמו בכל דבר, גם בפנג שואי יש מסגרת ויש כללים אך בתוכם יש לנו את החופש לנוע וגם אם לפעמים זה לא נראה כך, יש יותר מדרך אחת לפתרון סוגייה. מעניין לא פחות הינם האנשים הרוצים בדיוק את ההיפך, שאגיד להם בדיוק מה לעשות ובאיזה אופן ושלא אתן להם את חופש הבחירה במסגרת המומלצת...
יש גם יותר ממבקר אחד בביתי ששאל אותי אם זה "בית של פנג שואי"? אני מבהירה, שפנג שואי קיים בכל דבר, מקום ועניין. פנג שואי הוא דרך. לפעמים הדרך טובה לנו ולפעמים יש צורך לשפר את דרכינו.
פנג שואי מבחינתי, זה החופש של האנרגיה לנוע בבטחה במרחב שלנו ולדאוג שזמננו כאן יהיה מיטבי.
אז מה בעצם אנחנו בוחרים לקדש בזמן? ומה זה חופש ומה עושים איתו?
בנימה מהורהרת זו, אני יוצאת לחופשה עם בנותיי. אני בוחרת לקדש את זמני איתן, לקבוע מסגרת לחופש שלנו בתוכה נוכל לנוע בחופשיות והעיקר, בשמחה.
לאלו מכם החופשיים בעבודתם, לאלו החופשיים בחיק משפחתם ולאלו החשים פחות חופשיים וזמינים, מאחלת לכם זמן וחופש כפי שהתכוונו להיות כשנולדו כמילים.
שלכם,
לילי מילת
