על גיל 21, ירח וכל הבזוקה הזה

מי שקיבל את העתידות של בזוקה כילד ולא חיפש בעיניו את הירח ותהה 'האמנם?', שיקום.
בלי להבין ואולי הם כן הבינו, גרמו לנו בזוקה ג'ו וחבורתו לשאת עיניים אל מה שניל ארסטרונג, באז אלדרין ומייקל קולינס, הפכו לאפשרי - לפני בדיוק 50 שנה מהיום.
ברגע שהשלשה המופלאה הזו עשתה את הבלתי אפשרי נשתלה במוחנו הקטן העובדה שאפשר.
וגם אם זה באמת לא עניין כזה פשוט, להגיע לירח, לנו בני ה8-9-10 שקראנו את העתידות, גיל 21 נראה רחוק מספיק כדי שהנבואה תהיה אפשרית.

לא הגעתי לירח בגיל 21 אולם בגיל 45 הוא נראה לי קרוב מתמיד.
במשך 9 הירחים האחרונים רקמתי פנטזיה מחוברת לנתוני המציאות ומולד הירח נגלה בספרי החדש:
"כדור הארץ מלא".

הספר מתחיל במשימת אפולו 11 ומסתיים לאחר שדרך האדם האחרון, יוג'ין סרנן, על אדמת הירח.
בין לבין המשימות, יצרתי מיתוס בו מתרחשים דברים מעניינים על הירח כשכדור הארץ נראה שם במלואו.

אז הספר נמצא בקריאה ולי נותר להמתין.
ובינתיים - לחגוג יחד עם ארצות הברית והעולם את יום הולדת 50 לנחיתה המאויישת הראשונה על הירח. 50 למשפט האלמותי של ניל ארמסטרונג - "צעד קטן לאדם, צעד ענק לאנושות".

אני מזמינה אתכם לשעה מרתקת על " תוכנית ב' "
שעה בה אני ואודי אור, בתוכניתו "תגבירו!" ברדיו קול הכנרת, נספר לכם על מה יכול היה להיות בדרך לירח. התקלות, האפשרויות והתרחישים שהתכוננו אליהם למקרה של כשלון וגם על ביטוח החיים המבריק שהגה ניל ארמסטרונג. אודי יספר על השירים-הלהיטים שנשמיע, שגם הם עלולים היו להישאר על רצפת העריכה ולא לראות אור.

קישורית לרדיו קול הכנרת: רדיו קול הכנרת
ביום שני, 22.7.19, בשעה 21:00.

אסיים באחת ההמלצות הכי טובות ששמעתי, מפי לס בראון:

"Shoot for the Moon,

Even if you miss, you will land among the Stars"

באהבה,
לילי מילת

כיצד להיפטר מסוֹהֲרְסַנִים^ לפני ערב ליל הסדר – אגרת אביב 2019

^מתוך ויקיפוטר: 

סוֹהֲרְסַן(מורכב מהמילים סוהר, הרס/ן). 

סוהרסנים ניזונים משמחת החיים של בני האנוש וכך גורמים לדיכאון ולייאוש לכל הנמצאים בסמיכות אליהם. הם גם מסוגלים לשאוב את הנשמה של האדם, משאירים את קורבנותיהם ללא רוח חיים במצב קבוע.

מכירים כאלה?

ובכן, להלן המדריך לניקוי והרחקת סוהרסנים ברוח ניקיון האביב המתרחש בארצנו הקטנה בין פורים לפסח.

כשמישהו מעצבן את חברתי הטובה, אבל ממש מעצבן אותה, אז היא מנקה. הבית שלה ממש מבריק בימים שכאלה. הנה לכם, עצה פשוטה, ידידותית לסביבה ולביתכם.

אז מה? בכל פעם שנרצה לנקות את הבית נמצא לנו סוהרסן? שאלה טובה ונראה אילו תשובות אפשריות מתבקשות כאן.

או במילים אחרות, כיצד אפשר לתעל רגשות לטובת הפסח, על מנת ויפסח סוהרסן על ביתנו בדרכו לחפש קורבן שמח וטוב לב?

אם אנחנו ממשיכים בפתרון ברוח הגדת הארי פוטר, אז הדרך היחידה להרחיק סוהרסן הינה לזמן פַּטְרוֹנוּס. לא, אל תלכו לשום מקום, כבר מסבירה. פטרונוס הינו מואר בניגוד לאפלת הסוהרסן והוא יכול ללבוש צורות שונות הייחודיות לקוסם המזמן אותו. לצורך ההדגמה הפטרונוס של הארי היה אייל.

כדי לזמן פטרונוס, שימו לב זה מה שחשוב כאן, יש לחשוב על הזיכרון השמח ביותר שלכם!

הסוהרסן לא יכול לסבול את הטוב והאור שהפטרונוס מביא עמו והוא מתנדף למקום ממנו הגיע.

אבא שלי, שיחיה ויזכה לשנים רבות וטובות, מציע לי תמיד להיפטר מתחושות הקבס שאנשים סוהרסניים מעלים בי על-ידי חיוך. הוא טוען שצריך להרוג אותם באדיבות. אני לא יכולה שלא להקשיב לאיש שצלח את דרכו הלא פשוטה בחיים עם הומור. תמיד הומור. 

אז אם גם ג'יי קיי רולינג וגם אבא אומרים אז כנראה שזה נכון, לא? J

אנחנו בניקיון אביב ולא עוסקים במערכות יחסים בין אנשים, אנחנו עוסקים בבית שלנו, אז מה זה קשור אתם שואלים?

זהו, שזה קשור וחצי.

האבק, הלכלוך, האגירה, הרטיבות והספה שאתם מתעבים ולא זוכרים למה רכשתם אותה מלכתחילה – כל אלו סוהרסנים. הם באו לינוק את חדוות הבית, הם מונעים מכם לישון בשקט בלילה, הם לוקחים לכם את הזכות למקום מגן, מחבק ואוהב.

אתם אולי חושבים שלחפצים אין כזה כוח אבל אם זה נכון, אז למה חפצים נמכרים במיליארדים רק כי איזה מישהו, שהקונה רוצה להתאבק בכוכבו, נגע בהם?

החפצים שלכם חשובים, הבגדים שלכם חשובים, הכלים בהם אתם מבשלים חשובים. התייחסו למה שבבעלותכם בכבוד. עבדתם כדי שיהיה לכם את הפינה שלכם, שמרו עליה.

אתם עומדים להכניס משהו חדש הביתה? עצרו. חשבו. האם אני באמת רוצה אותו בבית? אולי הציור הזה היה מדהים על קיר המוזיאון אבל אני לא באמת רוצה רפליקציה של שלד תלויה אצלי בסלון הבית? אולי קיבלתי את החולצה הצהובה הזו מהחברה שאני אוהבת אבל אני בצהוב נראית כזקוקה לאשפוז? אולי הגיע הזמן להיפטר מטבעת האירוסין שקיבלת לפני שלושים שנה ממישהו שאת בכלל לא זוכרת כבר ואולי היה עדיף לשכוח?

כן, נתתי דוגמאות קיצוניות אבל זה רק כדי להדגים. אתם יודעים מה לעשות עם זה.

ומה לגבי הסוהרסנים החיים? איך להימנע מלתת להם לנחס אותנו? 

זמנו את החיוך שלכם, סנוורו אותם באדיבותכם ושלחו אותם לאזקבאן, א-קה כלא הקוסמים.

התחלתי לכתוב ברוח הגדת הפסח משפטי עידוד-עצמי, מוזמנים לשלוח לי משלכם עוד:

אילו חפצנו בנשנושים והעלנו כמה קילוגרמים, כי לנקות חלון

אילו נרדמנו על שולחן העבודה והדיו שלנו יבשה, כי לטאטא רצפה

אילו הזמנו אורחים חשובים והם או-טו-טו מגיעים, איזה כייף - כי לעולם חסדו!

שיהיה לכם אביב מלא פריחת חרציות, הנאה שבעבודה ובאהבה ובעיקר – חיוך גדול J

שלכם באהבה,

לילי מילת

מתוך ויקיפוטר, הארי מגייס פטרונוס להרחקת הסוהרסנים:

איזה חזיר אתה! שנה סינית חדשה מתחילה היום

 שיהיה במזל טוב חזיר! 

וגם, איזה חזיר אתה!

מישהו עלול להיעלב מכך, אולם אצל הסינים זה יכול להעיד על הרבה דברים טובים.

החזיר הסיני הוא אמיץ, ישר, הגון ואמין.

איך זה קרה שהוא קיבל את כל התכונות השליליות המיוחסות לו בחברה המערבית?

בין ההתנהגות החזירית שאנחנו מייחסים לאנשים מסוימים, לבין הזוהמה של דיר החזירים שאנחנו מכנים מקומות מסוימים, לבין אלה שאינם מוכנים אפילו לומר את שמו של הטמא וקוראים לו 'דבר אחר' במקום, לא נותר לו, לחזיר המסכן אלא להתחבא תחת המעטפת של המיתולוגיות. שם, אצל היוונים, הנורדים, הסקוטים ואפילו אצל הסרבים הוא מסמל אומץ, עזות במלחמה ואף קמע להגנה.

אתם תרצו להיות חברים של חזיר הבר הסיני.

מעבר לתכונות היפות שכתבתי למעלה, הוא נדיב מאוד לאנשי שלומו, הוא חרוץ ועמל ואינו נרתע מעבודה קשה.

הוא אינו חושש לומר את האמת שלו, הוא נאמן לדרכו ולבחירותיו והוא מייחס חשיבות עליונה למשפחה ולבית.

תוכלו למצוא את בני מזל חזיר בשנים: 1935, 1947, 1959, 1971, 1983, 1995, 2007 ומי שייוולד מהיום ועד 3.2.2020. 

אחרי הכלב שעסק בהגנה על הבית מבחוץ והיה כלב שמירה נאמן, החזיר מכניס אותנו אל תוך ביתנו. הבית עבור חזירנו הינו מקום להציג את אישיותו, את טעמו ואת שאיפותיו. הוא ישקיע הרבה זמן וכסף כדי להפוך את ביתו למקום אישי וייחודי.

אז, קחו את האנרגיה שהוא מביא עמו ועשו לביתכם. שפצו, נקו, אווררו, היפטרו מהמיותר והכניסו את המבורך. השקיעו בעצמכם, בבני המשפחה ובאורחים הרצויים. 

בחודש האחרון, הזמנו איש צבע מקסים לחדש את קירות ביתנו. לקחתי שבוע חופש וניצלתי את ההזדמנות לעבור ולנפות חפצים. למרות שאני עוסקת שנים בטיהור וניקוי המרחב, תמיד יש שאריות עודפות המצטברות, הן על הקירות והן ברחבי הבית.

ניקיון הבית הפיזי, הביא אותי לחשוב על הניקיון של הנפש. מה אני עושה כדי לנקות כעסים ואכזבות שהצטברו? 

הבנתי שזה בדיוק באותו אופן כפי שניקיתי את הבית. קיר אחרי קיר בחדרי הלב, אני עוברת ולא מתעלמת מהכתמים הקשים. אם אני לא מוצאת פתרון בעצמי, אני נעזרת בחבר או חברה נאמנים, כדי להגיע לרמת ניקיון טובה דיה.

אני מודה שאני גם מנקה אנשים מחיי. זה אולי נשמע רע כשכותבים את זה כך. אולם, הגעתי למסקנה שעל מנת להשקיע באהוביי ואנשי שלומי, כפי שעושה החזיר, אני צריכה זמן. זמן שאיני מוכנה לבזבז על מי שרק לוקח ואינו נותן, על מי שחברה רק לעת צרה ולא בזמן שמחה ועל מי שהאנרגיה שלי צונחת כשהם בסביבה. 

כן, חשוב אחרי שהשקענו כל כך בלבנות ולעצב לעצמנו בית שיתמוך בנו, שנדע לא לקלקל את העבודה הקשה ולתת לרוחות מכשילות להיכנס אליו. אז אני לוקחת את החזיר של 2019 לסדר לי את פנים הבית ומשאירה את הכלב של 2018, מחוץ לדלת, שישמור על גבולותיי מוגנים.

רוצים לשמוע עוד על החזיר ושנת החזיר?

אתם מוזמנים הערב להאזין ל"תגבירו!" ברדיו קול הכנרת, 106FMבשעה 21:00.
רדיו קול הכנרת

אודי אור מארח אותי בתכניתו בה נשוחח על החזירים ונשמע מה יש ליוצרים המוזיקליים לומר עליהם בשיריהם.

שתהיה לכם שנה סינית חזירית במובנה הטוב של המילה, שתעשו לביתכם ולקירות לבכם ושיהיה לכם מה שהחזיר מסמל: שפע, שמחה ומזל טוב!

באהבה,

            לילי מילת

במהלך התוכנית "כדור הארץ מלא", ששידרנו ברדיו ב 31.12.18:

'לאן נעלמו 3000?!' – פנים לשנת 2019

הגעתי למוסך לתקן את הרכב. שלא כמו במערכון של הגשש על המוסך, דווקא כאן הייתה חוויה טובה. 

"האוטו עדיין באחריות", הוא אמר יותר מששאל. אמרתי שכן, ברור. 

"איזו שנה הוא?"

"97'", עניתי בלי למצמץ אפילו.

לא הבנתי למה הוא מסתכל עליי בחצי חיוך. באמת שלא הבנתי.

ואז הבנתי. וצחקתי על עצמי ומיד תיקנתי, "2007".

הוא המשיך לחייך, כנראה חשב שאני מאריכה את הבדיחה.

לקח לי זמן ארוך מידי, לטעמי, להבין שהשנתון של האוטו הוא 2017.

למרות שצחקנו, בפנים התעוררה חרדה. לאן נעלמו 20 שנה? ככה בקלות?

הזמן.

כשהייתי בבית הספר היסודי, נהניתי כמו כל ילד נורמלי לצאת לחופש הגדול. אולם אחרי חודש, כנראה שלא כמו ילד נורמלי, חיכיתי כבר לחזור לבית הספר וחודש נראה לי כמו נצח. אני ממש זוכרת את התחושה של 'הזמן לא זז'.

היום? הזמן יורק לי בפרצוף ובורח. פתאום 97', פתאום 2017 ולמה נתקעתי ב2017 אם כבר נגמרת לי מול העיניים 2018?

מרגישה מרומה.

אולם יש לי הרגל טוב, שמיישר לי את הראש. אני עושה לעצמי דין וחשבון, לפחות פעמיים בשנה. היום הוא אחת הפעמים. ואני עומדת לברר כאן, לאן נעלמו ה3000 של שייקה מהגשש, יחד עם ה365 של 2018.

אם כשהתחלתי את 2018, מישהו היה אומר לי שסופסוף אסיים את הרומן שכתבתי במשך שנים ואשלח אותו לדרכו? הייתי קונה את זה.

אם ב-1.1.18, מישהי הייתה אומרת לי שהשנה, בתי הקטנה לא תהיה יותר אלרגית לחלב והלב שלי לא יפעם בחרדה בכל פעם שהיא לא תחת עיני הפקוחה עם אפיפן צמוד? הייתי אומרת שזהו, אפשר לסגור את השנה כי זה פשוט נפלא והחיים שלנו אכן השתנו ללא היכר מהמתנה הזו.

לו ב1.1.18, היה מגיע מלאך הכתיבה השומר ומיידע אותי, שלא רק שאסיים את הרומן הראשון שלי, גם אתחיל ספר חדש ואסיים (!) את הטיוטה הראשונה שלו בתוך 24 יום? הייתי אומרת לו שהוא צריך לעבור אצל הקב"ן השמימי בדרך הביתה.

אתם יכולים לקרוא על האתגר כאן: כך ניצחתי את הננורימו

זו הזדמנות להזמין אתכם להאזין מחר, 31.12.18, בשעה 21:00 לקול הכנרת, 106FM.

אודי אור המקסים מארח אותי ואת הספר (החדש עליו אני עובדת) בתוכנית שכולה מתרחשת על אדמת הירח. 

קישורית לרדיו קול הכנרת: רדיו קול הכנרת

'את גם תכתבי סיפור באנגלית', המשיך מלאך הכתיבה בשלו, 'בעצמך, ללא מתרגמת, והוא ייבחר לאחד מהמומלצים ויפרסמו ראיון בו יבקשו ממך המלצות על כתיבה'. 

כן, כן, למה לא? תזרה לי מלח על פצעי החלומות, הייתי אומרת לו.

אתם יכולים לקרוא אותו כאן: "מסטיק"

'מה עם שירה? את תכתבי שיר והוא יפורסם ואפילו יאהבו אותו'. 

טוב, עכשיו אני יודעת שאתה מסתלבט, כיוון שמגיל 14 לא כתבתי שירים וגם אז הם לא היו משהו.

הנה השיר: "מתנפצת" 

היו גם פרויקטים מעניינים בפנג שואי, הרצאות וסדנאות. היו גם דברים שרציתי ותכננתי ויצטרכו לחכות, כמו הולוג עליו סיפרתי לכם בעבר ועדיין לא השקתי אותו.

בעיקר, הייתה שנה שמחה. תודה לך 2018, תודה שהיית טובה אליי.

ומה יש לי לומר ל2019?

יש לי טיוטה לערוך, ספר חדש! מבטיחה לעבוד עליו ברצינות.

יהיה נחמד מצדך אם תדאגי ללחוש באוזני הוצאות הספרים שהרומן הביוגרפי ששלחתי להן הוא הדבר הבא.

זכרי שיש עוד בתים שזקוקים לביקור בית ממני. אני אשמח לתת להם אהבה ולשדרג את היחסים בינם לבין אלו שלנים וחיים בין האמות. 

שמרי לי על אהוביי, על חבריי, על הטבע והיקום.

הזכירי לאנשים, שכולנו א-נשים, שיש בנו אהבה והיא תנצח.

אה, ואל תעלימי לי את ה3000 כל כך מהר. תני ליהנות, מה בוער לך?

שתהיה שנת 2019 ברוכה בטוב הבסיסי שבנו, שנדע לפזר יותר ממנו על הסביבה וגם על עצמנו.

ותהיו יותר נחמדים אליכם, אתם נפלאים ונפלאות. 

שלכם,

לילי מילת

כדור הארץ כפי שצולם מאדמת הירח במשימות אפולו. מקור: נאס"א, NASA: 

הומו ספיינס הראשונה היתה פולניה ~ אגרת תשע"ט

"I don't go to sleep when I'm tired, I go to sleep when I'm done" (E.T)

היו ימים בשנה שחלפה שעבדתי ממש כך. הולכת לישון רק כשסיימתי את "הרשימה". אלו ימים בהם הגוף כואב פיזית ואני מושכת עוד קצת, כי תמיד אפשר עוד. להמשיך להגשים מטרות, מטלות. בסוף יום כזה אני לא נכנסת למיטה, אני צונחת אליה. אלו ימים בהם אני נרדמת עם חיוך תשוש ומתעוררת עם חיוך מסופק.

אולם רוב הימים? 

רוב הימים אני מתעוררת וישר מתחילה בשחרית קריאה של כל רשימת המכולת של כשלונות יום האתמול. לא כתבת מספיק, לא סיימת את השרטוט בזמן, לא טילפנת, לא שלחת, לא חייכת, לא סידרת, לא קראת ובכלל, נשמת יותר מידי, תתאפסי על עצמך! 

אם מישהו היה מתנהג ככה לחברים שלי, כבר הייתי מיישרת אותו ואת הרשימה השחורה שלו. אז למה ככה? אז, זהו, שהגעתי למסקנה, מאחר ואין לי בדנ"א הנראה לעין את פולין, מן הסתם יש לי את זה בדנ"א הלא נראה לעין. אי לכך ובהתאם לזאת, המסקנה כפי שמציינת הכותרת היא שהומו ספיינס האֵם היתה פולניה ביג טיים.

לקראת השנה החדשה שאלתי אותי איזו מן חברה אני לעצמי? אני לא אומרת שצריך פוצי-מוצי ואני הכי גאון ואולי גם ג'ון בריון אבל, דחילאק לילי, יהרוג אותך להיות נחמדה לחברת עצמך? אז זו החלטה ראשונה ואני מציעה גם לכם לבדוק, כי אם זה בדנ"א הסמוי מן העין, גם לכם יש את זה ברמות אלו או אחרות.

לשמור על טוהר המילה, לא להניח הנחות, לא לקחת דברים באופן אישי ולעשות כמיטב יכולתך. זוכרים "ארבע ההסכמות"? כבר חפרתי לכם רבות בעניין ספרו הקטן של דון מיגל רואיז. ואני, ששנים משננת ומתאמנת את ההסכמות מצאתי אותי בסיטואציה של לא אחת ולא שתיים אלא עברתי ארבע עברות תנועה הסכמתיות. בשנה האחרונה הפסדתי קשר שהיה חשוב לי בגלל שנעלבתי מדברים שלא היו קשורים אליי (לקחתי באופן אישי), הנחתי הנחות שלא היו ולא נבראו, עשיתי יותר מידי ולא את הדברים הנכונים ואחרון והכי קשה להודות, לא שמרתי על טוהר המילה. זה לא שדיברתי רעות, להיפך. אולם, זה חשוב להבין, שגם אם כוונותינו טובות, צריך להימנע מלדבר בגוף שלישי ככל האפשר. אני מאוד מקפידה על כך, ודאי מי מכם שהם לקוחותיי יודעים זאת, שאני אף פעם לא אומרת אפילו מיהם לקוחותיי. והנה, בעניין אישי זה, טעיתי. 

לקח לי זמן רב להבין בכלל שטעיתי ואני מניחה שייקח זמן רב לתקן ואני צריכה להשלים עם זה שלעיתים אי אפשר ממש לתקן, אבל כן אפשר לעשות כמיטב יכולתי בעניין-:) 

אם כך, אפשר להבין שההחלטה השנייה שלי היא לרענן את ארבע ההסכמות.

בשנה שחלפה, כתבתי יומיום, צעדתי צעידות בוקר קבועות, כתבתי סיפורים רבים, חלקם התפרסמו ורובם נדחו, עסקתי בפרוייקטים מעניינים בפנג שואי, העברתי הרצאות ומפגשים ו... סיימתי בשעה טובה לשכתב בשלישית(!) את רומן ביכוריי. אחרי סוכות אשלח אותו לשלום ולברכה ונקווה שגם להצלחה והוא ינסה את מזלו בהוצאות הספרים.

כשסיימתי את הכתיבה, הרימה אותי האופוריה על הענן וזו באמת תחושה נפלאה מהולה בתחושת הצלחה ובעיקר הקלה מעצם הידיעה שיכולתי לסיים משהו שלא נראה היה לי שאסיים באמת.

אחרי מספר ימים הורידה אותי מטה תחושת ריקנות. חשתי כהלך במדבר וזה לא דבר טוב אצלי כי אני לא אוהבת מדבר! מתנצלת לחובבי הז'אנר כולל האיש, שאוהבים את אינסוף ה"רק חול וחול". 

חזרתי מצעידת בוקר ונעצרתי למראה גינת הבית שלבשה עירום. סופסוף התפנינו ותקצבנו את נושא הגינה. התמזל מזלנו ויש לנו גנן נהדר. כפי שאני חוזרת ואומרת, אנשים שאוהבים את עבודתם תמיד יעשו עבודה מצויינת, אחרים יעשו מקסימום עבודה טובה. בכל אופן, לפני שזורעים, שותלים ונוטעים צריך לנקות. הניקיון השאיר את הגינה ריקה וחשופה בדיוק כפי שהרגשתי.

כך נולד הולוג (וידאו-בלוג) שלי לשנה החדשה,

Lili of the (Jordan) Valley

את מוזמנים להצצה של 6 שניות למה שצילמה וערכה בכורתי, אלמוג.

אחרי החגים יצא הולוג לאור, אחת לשבוע, דקה אחת, אינסטגרם ופייסבוק.

אפשר לעקוב אחריי בלילי מילת בפייסבוק ו/או ב @lilimaylat באינסטגרם

אני מאחלת לכם שנה ברוכה בעשייה שאתם אוהבים ונהנים לעשות ולזכור שגם אם אנחנו עוסקים במה שאהבנו עדיין יהיו דברים שיהיה פחות כייף לעשות אבל כמו שנאמר, "אם אתה רוצה להתקדם בחיים, עשה את מה שהכי לא מתחשק לך" וזה עוד משהו שסיגלתי לי בשנה האחרונה ואני מתכננת לתת לזה זרקור בשנה הקרובה. הן אם זה דבר קטן והן אם זה דבר שנמשך שנים, אני בוחרת מ"רשימת המעצבנים" ומבצעת. נסו, זה ממכר. רק אתמול החלטתי לעשות אחד כזה ועשיתי שלושה!

ספרו איך אתם מתכוננים לשנה החדשה ואיך שלא יהיה, שתהיה לכם הכי טובה שהייתה!!!

באהבה,

לילי מילת

"מסטיק", סיפור נבחר בתחרות סיפורים קצרים בלונדון

The London Independent Story Prize
Recommended Story 

Chewing Gum by Lili Maylat from Israel

So, you're asking what I remember from that day?

Well, I'm eleven, skinny… no, better say Human skeleton. It's a good expression you know? Because you can see the human but you can also see his skeleton. When I looked at my ribs, I could see them clearly.

Although I was hungry, our body as it formed at the extermination camp fascinated me. At first, we all looked the same but as time went by and more bones revealed I noticed the differences between us. At some point, I could tell who is who by the bones structure.  Maybe that's what later made me a specialist in Musculoskeletal Medicine.

To answer your question, when I got out of Auschwitz, I remember one American soldier. He was standing in front of me, chewing. He didn't stop chewing. I was hypnotized by his chewing and didn't notice I was coming closer to him.

He stopped chewing and smiled. He took out something from his pocket and offered it to me. I didn't take it.

He peeled the wrapping and put the thing in his mouth. He was chewing again. He then said: "GUM".​​ He repeated the word again slowly. Gum. Then he took the gum out of his mouth showing it to me before putting it back. Yuk.

It was my first encounter with chewing gum. We never had those in Poland.​​

When he gave me a new gum, I took it. I peeled the wrapping carefully and put the gum in my mouth. It was hard at the beginning and became softer when I chewed it, the mint flavor spreading in my mouth. Then I took it out of my mouth looked at it and put it back.

The American soldier laughed and caressed my bald head.

~~~

לראיון באתר של LISP:

LISP Interview

האתר של תחרות הסיפורים הקצרים:

The London Independent Story Prize

איך נפלו סמלים?

מחשבות על תאומים, עצים ושרשרת

רגע אחד חורפי, בעונה הדי שחונה שעברה כאן, לקח את הברוש של המדינה סמוך למועד הולדתו ה70. אותו רגע לקח אתו גם את הדקל שפל הצמרת של רחל המשוררת.

יש רגעים לא מתוכננים כאלה שלוקחים מאתנו משהו שהיה משמעותי עבורנו, שסימל במקרה של הברוש תקומה ובמקרה של רחל את עוצמת מילותיה. יש גם רגעים מתוכננים היטב שלוקחים סמלים, כמו הפיגוע העצוב שגרם לקו האופק של מדינת ניו יורק להשתנות לתמיד כשבנייני התאומים הופלו. התאומים היוו לא רק סמל סטטוס, הם היו סמל לעוצמה, למשהו בלתי מנוצח וכשנפלו, מעבר כמובן לכאב העצום על האבדות שבנפש, נפלה רוחם של התושבים והפגיעות קיבלה מקום שלא היה לה קודם.

סמלים. אנחנו אוגרים סמלים ונשענים עליהם, איש אישה וסמלו או סמלה. אף הסקפטי הכי גדול בעולמינו ודאי נאחז בסקפטיות כסמל וישמח למשל ללבוש חולצה עם כתובת המשדרת את דרכו. יש מי שמקיש שלוש פעמים על העץ כדי לסמל את סילוקה של העין הרעה שעלולה לבוא אם לא ינקוש אותה משם. יש מי שלא תצא לתחרות ריצה חשובה אם כובע המזל שלה לא יהיה עליה. יש אינסוף וריאציות לסמלים קטנים וגדולים.

ליום הולדתי האחרון, שחגגתי השבוע, קיבלתי במתנה מהוריי שרשרת. 'נו טוב, אז מה?' תשאלו. אז אני יכולה לומר שקיבלתי שרשרת מתנה ולתאר את מראה ולספר על רמת "קרטיותה", אם ניתן לומר כך בהאנשה אולם אל דאגה, אחסוך זאת מכם. מה שכן אספר הוא, שאת השרשרת הזו קנה אבי שייבדל לחיים טובים וארוכים לאמי שתיבדל יחד אתו, לציון 20 שנות נישואים. נישואים טובים, של אהבה, הבנה והערכה הדדית. אמי מצאה לנכון לתת לי משהו שכל-כך סמלי עבורה ויקר לליבה והיא משתמשת בו תדיר, כדי להעביר לי את ברכת הזוגיות שלהם. זאת כיוון שבאותו זמן חגגתי גם 20 שנות שותפות של אהבה עם האיש שלי ושאתי. מה שמשנה כאן זו הסמליות ומבחינתי קיבלתי אוצר גדול במתנה.

בפנג שואי יש ענף שלם המתייחס לתיקונים סמליים בבית או במקום העבודה. לחיזוק הזוגיות בחרו הסינים בסמל של זוג ברווזים מנדרינים. זאת משום שכאשר מנדריני פוגש מנדרינית אצלו זה לעולמים או לכל הפחות לעולם הנוכחי, הוא נשאר איתה ודבק בה עד הסוף. למשיכת שפע יש מי שנושאים עמם מטבעות מתכת מיוחדים לשם כך. ממש לאחרונה פגשתי מישהי שהסתובבה עם כאלו בארנקה. מיד משהתוודעה לעיסוקי, סיפרה לי איך חייה השתנו לטובה ביום בו החלה לשאת את המטבעות בארנקה. היא שלפה את אותו ארנק ובייאוש הראתה לי את המטבעות שנשברו שנתיים קודם לכן ומאז המזל הנאחס, לדבריה, רודף אותה. "אז למה? למה לשמור משהו שבור?", שאלתי את השאלה הפשוטה והמתבקשת. תוך דקות היא זרקה את המטבעות השבורים לוואדי ואיתם את הכוח המיותר שנתנה להם.

אל תעשו את זה. אל תתנו למשהו דומם כזה כוח עליכם. סמל הוא טוב. הוא אפילו יכול להיות מצוין, כל עוד אנחנו זוכרים שהוא סמל. הוא לא מחליט עלינו, אנחנו מחליטים עליו. ואם הסמל הלך, בואו לא נלך יחד אתו לשם. דברים הולכים מחיינו, גם אנשים וחיות שאהבנו. אף אחד לא הזמין אותנו להצטרף למסעו הסופי. אנחנו, שנשארנו כאן, נותרים עם הזיכרונות ואוספים סמלים חדשים. הכל זמני וזה הכאב וגם היופי בעולם הזה.  

   

אספו סמלים, אולם רק את אלו הלוקחים אתכם קדימה או משהים אתכם במקום שנעים לכם להיות בו. אגב, יש אנשים השומרים סמל ממשהו פחות טוב שקרה להם כדי לזכור ולעשות את חייהם הנוכחיים לטובים יותר וזה מאוד יפה וחכם בעיניי.

אם אבד לכם סמל, אל תאבדו את האמונה אתו, אחרי הכל, כל מה שאתם צריכים נמצא אצלכם בפנים➶

שלכם באהבה,

                    לילי מילת